השעה הייתה לפני דקה 4:44 אני אוהב לראות את השעה כאשר אני מביט בה כמתחלקת בדיוק למספר 11 . נו טוב זה לא בדיוק, אבל כמו שכתבתי לך, אני משתעשע עם זה תמיד. לדוגמא: אני מאמין בשעה 11:11 בדיוק כאשר אני מביט לדעת. כסימן כזה שאומר כי זו שעה של שינויים לטובה. ואני ממתין, או עושה לטובת מה, דבר מה. תלוי במצב הנתון בזגע שבו מתמזגים להם המספרים המיוחדים האלו. ככה אני כותב סתם להעביר את הזמן, שבוער לי בעצמות וכותב עליהם באש שמחר המשפחה שלי מתרחקת ממני. ואני אהייה לבד, עם המעט שנותר מכם, שיזכיר לי אותכם, תמיד ואני לא אשכח. כמה היה לנו בית חם ונעים והיינו גאים, גם בבית וגם בילדים הנפלאים. אבל... ככל שאני חושב על הילדים אני יותר חלש מתינוק ביפנים. זה כל כך עצוב שם שקשה לו לעלות. ואם הוא עולה אז, לא כדאי שנזכה לזה.
היום את לא עובדת, אז אני לא יכול לשמוע אותך בשעה הזאת, את ישנה וצוברת כוחות. שני את שנת יופייך האלוהי, חזקי ואימצי. אני אטפל בעצמי, אשקם את נשמתי ואפול שוב לרגלייך... כדי שתבעטי בי. וואלה זה התסריט שיש לי ברש, את תגידי לי, השתקמת, אתה על הרגליים. אז תחזיק מעמד גם בלעדיי כמו שהיה עד כה. זהו זה עד מתיי אלוהיי, עד מתי אני שואל את עצמי וגם אותך, מתי זה יקרה. לכאן או אחרת, לרצונך יפתי, את גברת ואדון לעצמך בנידון. ולי אין שליטה, פרט לקליטה... ואני קולט כמו מקלט את מה שאת מרגישה... חוץ מניצוץ של אהבה כמו שפעם הייתה בך.
ואת מתעקשת לומר לי שלא הרגשת שאני אוהב אותך? לא הרגשת לא לא רצית להרגיש כי כבר כבית ואני הייתי צריך להצית. אבל לא עמדו לי הכוחות עבור עצמי. ובכך איבדתי אותך לתקופה לא ידועה שעלולה בהחלט להימשך לצמיתות מצידך. אם זה יתאים לרצונך. מי יכול להניאך? או אחרת נשאל שוב אני כותב נשאל. ויודע שאת לא עונה לשאלות, את מתחמקת מלתת תשובות. כי את מרגישה שאת חזקה ולא חייבת לתת דין וחשבון, במיוחד שמצבך הנפשי כה עדין ואת לא יודעת בעצמך את כל התשובות, ואת חלקן את מכירה אבל מסתירה למען מטרה עלומה. וזו זכותך יפה שלי, זכותך המלאה שרירה, עומדת וקיימת לך תמיד לעשות ולפעול על דעתך העצמאית. ואני סמכתי וסומך ידיי על הבחירות שלך. וכל השאר הם אלו המחשבות שאני איתך חולק כדי להשתיק אותם ולהסות. ששש... אני אומר, אסור לחשוב אלא לקוות לטוב. והטוב יגיע, גם לך מגיע, כל טוב שרק יהיה לך לרצון ואני אוכל לממש עבורך. יהיה לי כבוד לעשות. מגיע לך לפחות את הפעולה הזאת.
עכשיו השעה חמש עשרים וחמש, עוד שעתיים לערך, תתחולל פה סערה של גברים שריריים המדברים זה עם זה בשפה זרה, שתוך שעה של ציקלון ישאבו למשאית את תכולת הבית הארוזה ויקחו איתם ציוד וחיים של בני אדם אחרים. בדרך אלייך הם שועטים, תוך חצי שעה הכול נדחף לך על האף או איפה שתספיקי להגיד לפני שהחבילה או השקית כבר יגיעו ויניחו אותם במקומם שאיננו עדיין ניתן. ואז כל הבית מונח לך על הרגליים, יענו שכב וממתין שתמצאי לו מקום המתאים לו ולעינייך שיודעות להביט על הדברים מהזווית הנכונה ואת נכנסת לעסק ועושה את הכי טוב שאת מכירה.
הרבה אני כותב לך, משעמם יהיה לך לקרוא אותי אם גם אצלי יעבור על אהבתי המכבש שעבר על שלך ולא מניח לך לומר את מה שאת מרגישה כדי אולי לא לחוש אותו. לא לגעת בו מפני שזה לא עושה לך טוב. כעת או אחר כך את תחליטי. את החלטית. מה תחליטי תלוי בהרבה גורמים כשאני בטח הוא האחרון שבהם, כי אותו עזבת ראשון. ככה אומר ההגיון. לפחות בשעה המאוחרת הזאת שאני לבד עם המחשבות. והבדידות כופה עצמה עליי, עד שתחושת קור מתפשטת בעצמותיי. נזכר בך, כמה אני אוהב אותך ואת כבר לא שמה עלי. את שמה עלי, כן, כאבא זקן של הילדים שלך. יותר מזה אני מרגיש שאת קרירה בכוונה תחילה. או שלבך היה כבר קר כשהחלטת ללכת מכאן. ולעזוב אותי לאנחות הבאות מתוכי השבור בלאו הכי. אבל זה יעבור לי כפי שאני אימצתי את משנתך, הכול עובר בחיים וכשרוצים ויכולים אז מחליפים. אבות במטפלות. אני אוהב אותך לחינם, האם אדע האם לבך אלי נדם. כי את עדיין נמנעת ואני חוזר כמו תוכי, ולא מבין מה גורם לה הפעם גם להחביא ממני את ההרגשה האמיתית שלך. ואני לא נמנע בשלב זה מלהגיע למהגיע למסקנה אחת שאת לי את ליבך סופית סגרת. על כן זו צריכה להיות התשובה הראשונה שאת חייבת לי לתת. ובטרם שתעני לי באמת. ואת האמת בלי להתחמק את תעזרי לי יותר מאשר אני כעת.
לכן עניני יפתי האם ללמוד ממך איך צריך אני לכבות את אהבתי לקראת באות - שזו החלמתי.
אנא בטוב ליבך וברוב חסדך הנפלה אל תשאירי אותי עם אש בלב שמנסה להסיק את מה שכבר שרפתי זה מזמן. כולי לוהט לך ואין אחרת תחתך, לא מבקש להחליף אותך באהו7בה אחרת, כי האהבה שלי אלייך, בוגרת ונשענת על זכרונות נפלאים. ועוד המון מעשיות ותוצאות של ילדים מהממים, יפים, חכמים שאין להם ולא היה להם מחסור בחיים. רק כעת אבא יהיה החסר והחסך - שלגעתך היה מחוייב מציאות ונצרך.
עד כאן אני מת לישון עייף ומחכה לאמא שלך שתגיע בטח ראשונה।
היום את לא עובדת, אז אני לא יכול לשמוע אותך בשעה הזאת, את ישנה וצוברת כוחות. שני את שנת יופייך האלוהי, חזקי ואימצי. אני אטפל בעצמי, אשקם את נשמתי ואפול שוב לרגלייך... כדי שתבעטי בי. וואלה זה התסריט שיש לי ברש, את תגידי לי, השתקמת, אתה על הרגליים. אז תחזיק מעמד גם בלעדיי כמו שהיה עד כה. זהו זה עד מתיי אלוהיי, עד מתי אני שואל את עצמי וגם אותך, מתי זה יקרה. לכאן או אחרת, לרצונך יפתי, את גברת ואדון לעצמך בנידון. ולי אין שליטה, פרט לקליטה... ואני קולט כמו מקלט את מה שאת מרגישה... חוץ מניצוץ של אהבה כמו שפעם הייתה בך.
ואת מתעקשת לומר לי שלא הרגשת שאני אוהב אותך? לא הרגשת לא לא רצית להרגיש כי כבר כבית ואני הייתי צריך להצית. אבל לא עמדו לי הכוחות עבור עצמי. ובכך איבדתי אותך לתקופה לא ידועה שעלולה בהחלט להימשך לצמיתות מצידך. אם זה יתאים לרצונך. מי יכול להניאך? או אחרת נשאל שוב אני כותב נשאל. ויודע שאת לא עונה לשאלות, את מתחמקת מלתת תשובות. כי את מרגישה שאת חזקה ולא חייבת לתת דין וחשבון, במיוחד שמצבך הנפשי כה עדין ואת לא יודעת בעצמך את כל התשובות, ואת חלקן את מכירה אבל מסתירה למען מטרה עלומה. וזו זכותך יפה שלי, זכותך המלאה שרירה, עומדת וקיימת לך תמיד לעשות ולפעול על דעתך העצמאית. ואני סמכתי וסומך ידיי על הבחירות שלך. וכל השאר הם אלו המחשבות שאני איתך חולק כדי להשתיק אותם ולהסות. ששש... אני אומר, אסור לחשוב אלא לקוות לטוב. והטוב יגיע, גם לך מגיע, כל טוב שרק יהיה לך לרצון ואני אוכל לממש עבורך. יהיה לי כבוד לעשות. מגיע לך לפחות את הפעולה הזאת.
עכשיו השעה חמש עשרים וחמש, עוד שעתיים לערך, תתחולל פה סערה של גברים שריריים המדברים זה עם זה בשפה זרה, שתוך שעה של ציקלון ישאבו למשאית את תכולת הבית הארוזה ויקחו איתם ציוד וחיים של בני אדם אחרים. בדרך אלייך הם שועטים, תוך חצי שעה הכול נדחף לך על האף או איפה שתספיקי להגיד לפני שהחבילה או השקית כבר יגיעו ויניחו אותם במקומם שאיננו עדיין ניתן. ואז כל הבית מונח לך על הרגליים, יענו שכב וממתין שתמצאי לו מקום המתאים לו ולעינייך שיודעות להביט על הדברים מהזווית הנכונה ואת נכנסת לעסק ועושה את הכי טוב שאת מכירה.
הרבה אני כותב לך, משעמם יהיה לך לקרוא אותי אם גם אצלי יעבור על אהבתי המכבש שעבר על שלך ולא מניח לך לומר את מה שאת מרגישה כדי אולי לא לחוש אותו. לא לגעת בו מפני שזה לא עושה לך טוב. כעת או אחר כך את תחליטי. את החלטית. מה תחליטי תלוי בהרבה גורמים כשאני בטח הוא האחרון שבהם, כי אותו עזבת ראשון. ככה אומר ההגיון. לפחות בשעה המאוחרת הזאת שאני לבד עם המחשבות. והבדידות כופה עצמה עליי, עד שתחושת קור מתפשטת בעצמותיי. נזכר בך, כמה אני אוהב אותך ואת כבר לא שמה עלי. את שמה עלי, כן, כאבא זקן של הילדים שלך. יותר מזה אני מרגיש שאת קרירה בכוונה תחילה. או שלבך היה כבר קר כשהחלטת ללכת מכאן. ולעזוב אותי לאנחות הבאות מתוכי השבור בלאו הכי. אבל זה יעבור לי כפי שאני אימצתי את משנתך, הכול עובר בחיים וכשרוצים ויכולים אז מחליפים. אבות במטפלות. אני אוהב אותך לחינם, האם אדע האם לבך אלי נדם. כי את עדיין נמנעת ואני חוזר כמו תוכי, ולא מבין מה גורם לה הפעם גם להחביא ממני את ההרגשה האמיתית שלך. ואני לא נמנע בשלב זה מלהגיע למהגיע למסקנה אחת שאת לי את ליבך סופית סגרת. על כן זו צריכה להיות התשובה הראשונה שאת חייבת לי לתת. ובטרם שתעני לי באמת. ואת האמת בלי להתחמק את תעזרי לי יותר מאשר אני כעת.
לכן עניני יפתי האם ללמוד ממך איך צריך אני לכבות את אהבתי לקראת באות - שזו החלמתי.
אנא בטוב ליבך וברוב חסדך הנפלה אל תשאירי אותי עם אש בלב שמנסה להסיק את מה שכבר שרפתי זה מזמן. כולי לוהט לך ואין אחרת תחתך, לא מבקש להחליף אותך באהו7בה אחרת, כי האהבה שלי אלייך, בוגרת ונשענת על זכרונות נפלאים. ועוד המון מעשיות ותוצאות של ילדים מהממים, יפים, חכמים שאין להם ולא היה להם מחסור בחיים. רק כעת אבא יהיה החסר והחסך - שלגעתך היה מחוייב מציאות ונצרך.
עד כאן אני מת לישון עייף ומחכה לאמא שלך שתגיע בטח ראשונה।
אהבה ועוד אהבה אני שולח לך והרבה יותר משלך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה