לכי תאמיני שהשעה ארבע לפנות בוקר

25.06.07

הזמן אצלך בעבודה עובר מהר אם יש, וכאשר אין הוא מתארך והולך, מעייף עד שיש חשק להירדם. אני מכיר את ההרגשה יודע אותה כי גם לי כטבח היו מצבים דומים, אצלך זה מקבל משנה תוקף של באסה כי ככל שיש יותר עבודה ככה את מרוויחה יותר והיחס הוא ישיר. הלוואי שגם לי כטבח היו אי אלו אחוזים שמנים מלהאכיל הרבה אורחים. גם אני הייתי מרגיש כמוך, קורע את עצמי לעבוד עוד ועוד. הרי ככל שאני נמצא בעבודה, יותר כסף נכנס לכיס.

הרבה הכסף יפה שלי את מרוויחה בלי עין הרע. את אולי היחידה שעדיין זוכה לקבל משכורת שמנה בתחום הזה. אולי גם האחרונה. והנה באות להן המחשבות הרעות שאת כל כך שונאת לקרוא, אבל הן באות לי ואני כותב אותם, רק לפרוק את משאם. ולא חלילה לפגוע בך יפה שלי יקרה ונפלאה. אני כותב מחשבה מציקה נורא. את מקבלת משכורת כל כך גבוהה וכל הפקידות האחרות רחוק מאחור מזדנבות. המשכורת הזאת ניתנת לך בתמורה למאמצים הרבים שאת משקיעה עבורם. את שווה את המשכורת הגבוהה. ומה אם את מקבלת אותה לא רק בגלל העבודה הנפלאה שאת באמת עושה. האם יכול להיות שאת זוכה במשכורת שמנה בגלל עוד דבר מה חשוב ולא נודע? דבר שלפעמים הוא בשגרה הרגילה. עובדים יחד עלולים לקשור יחד דברים נוספים. זה בדרך כלל מתרחש אצל הקודקודים, רק אלו שמעל כולם בהיררכיה יכולים לחבור יחדיו מסיבות טבעיות כמו דיונים על סדר העבודה ועל העובדות. דברים חשובים שזקוקים לדיבור פנים מול פנים בלי שומעים, ללא מאזינים, ביחידות כזו שמאפשרת גם להתייחד בדברים שאינם קשורים. ובכך גם מתחייבים זה לזה לשמור את הסוד ועבור השתיקה יש להסכים זה עם התנאים של האחר. את עושה את מה שהוא אומר והוא נותן שכרך בהתאם. זה הסידור המושלם עבורך לו רצית, זה נותן ביטחון כספית. ומחזק את העתיד כדי לא להפסיד... אלו הן מחשבות מכוערות ובזויות שמתרוצצות אצלי ללא מענה, פרט לכך שהרגזתי נורא אותך, כעת. וגם אז שניסיתי להעלות את הנושא בטלפון. וכשאין תשובות ואת מתרגזת, זה רק מחזק את המחשבות הנלוזות ולא מרגיע אותן, כמו שאת פוסלת את הדיון בזה כלאחר יד. ועם השאלות האלו אני חיי לבד.

תתארי לעצמך שבימים הראשונים, כאשר מצאת דירה כל כך טובה, בכפר יונה, אחרי שאני ראיתי וכל כך חיפשתי דבר מה דומה ולא היה קצה של זה. תארי לעצמך איך המחשבות שרשומות מעלה התאחדו להם לכדי מקשה אחת. שהנה לך. כבר מזמן ידעת שאת עוזבת אותי. סיכמת עם עצמך ועם זה שהמחשבות למעלה עליו מדברות. סיכמתם את זה כבר מזמן. כסף יש לבן אדם והכסף גדול בלי מיסים ונשפך לו מהכיסים. אני במחשבותיי העקומות ראיתי אותך גם, כחלק בלתי נפרד מהמטבעות הזורמות שחיברו עם הזמן גם את הלב למזומן. ואני רק כלי משחק בידיים של האחרים, הם יודעים מזמן, ממתינים להזדמנות, כדי לעשות את מה שחייבים לעשות. כאשר מישהו עומד ומפריע לכם בדרככם. ואת עשית מעשה. ואני אשם, סיבה טובה ובהחלט מכובדת. סיבה שאין מי שעלול לא להסכים איתך שאת חייבת לנקוט צעדים. ללכת רחוק. ולשלוח אותי לטיפול.

והמחשבות לא עוזבות, לעצמם הם עונות, את כל כך הכחשת את הקשר הזה, כשאת אומרת לי שפגשת אותו וישבת איתו לראשונה בחתונה. בטרם אמרת רק דיברתם בטלפון או בחטף. וזה, ת'אמת זה לא כל כך מסתדר עם היותך אחראית ראשונה לכל העסק שלו. את סיפרת כמה פעמים הוא היה עם הבנות, זוכרת סיפרת, כעסת על גברת אחת שהעיזה להיות איתו. כעסת כל כך על בחורה שהייתה חברה שלך, אימא לילדים, ממש לא כלילת השלמות חיצונית. את כעסת וניתקת לצמיתות את הקשר איתה כשאת היא זו שמוציאה אותה מסידור העבודה וגורמת למעשה לפיטורים שלה. סופית. היא איננה. איך היא העזה...

חברה טובה שלך, עם הבנות ניחא כי הן ידועות ב"תן" אבל היא, החברה שלך הכי, בבית שלנו היא הייתה ואת ביקרת אותה בביתה. היא ידעה שאת מה שאת מרגישה בתוכך הלב, אולי אמרת לה על הכמיהה האסורה, בכל אופן היא ידעה ואת הענשת אותה שהיא שמה יד ונגעה אינטימית בגבר שמשלם את המשכורת שלך. את כעסת כמי שאוהבת כועסת על החברה ששכבה עם הבחור שלה. וכל כך הרגשתי שאת כועסת, את זוכרת, דיברתי איתך ואת סתם פסלת והעברת נושא ובלבלת ואני שתקתי. כי באמת, מה אעשה, אם אדע אני לא אשתוק כי ככה אני בתוכי. אבל אם אניח לך לסבר את רצוני האוהב, אני יכול לתת להערכה שלי ולכבוד שלי אלייך יפתי. את הקרדיט ואת כל מה שתגידי להסיר ספק. נתתי לך להסות את המחשבות הקשות, תוך שאני מבטיח לעצמי שזה לא כך, סתם אני מדבר לעצמי. את זוגתי מה פתאום. איך יתכן...

וחרף מה שעלה לי אז, זה לא המעיט ממה שנמשך, את התרחקת כל כך, אני בתוכי הייתי ולא ראיתי איך שאת נעלמת לי לגמרי. לא יכולתי לתת לך יד אוהבת, כי לא ראיתי את סימני המצוקה ששידרת לי. והלב שלי בטח בך כל כך. עד היום מה שאני כותב מעלה הוא בגדר סתם פנטזיה של גבר בודד, חולה וערירי. שכותב דברים רעים, המצדיקים את העובדה שממנו בא לך להקיא.

מה אני יכול לעשות או מה יכולתי לעשות כדי להציל את המצב, בטרם יתדרדר לו בלי שליטה ויחריב את ביתי עלי ואת כל עולמי, מה אני יכולתי לעשות ולא עשיתי, הרשימה המלאה במכתב הבא על כל מחדליו של יוסי הנעזב.

אוהב, אוהב, אהבתי ועודני.