השעה אחת וחצי בלילה, אף אחד פרט לילדים שלנו לא התקשר אלי. בני הבכור אוצר בקרבו כעס כנראה ורק כאשר אני מתקשר לאימא שלו, הוא פתאום חוזר אלי, אחרת הוא מתעלם לחלוטין מהטלפונים שלי וכמוהו גם ביתי החיילת. אני חושב שגם הוא וגם היא חושבים שלא מגיע לי. הנטישה שלך. אבל תעזבי הם ילדים ולא מבינים כמו מבוגרים. שלהם את מסבירה, מבוגרים כאלו שפתאום נושבת לי מהם רוח קרה של ניכור - ואני מעריך שהיית צריכה לספר סיפור הגון שיהפוך אותי לפסול ואז מעשייך יקבלו לגיטימיות. כמו שאני מכיר אותך, אף אחד פרט לי ולך לא יודע למה.
סיבות תמיד יש ובכלל, למה את צריכה לתת תשובות לשאלות שאת לא רוצה לענות. לאף אחד אין זכות עלייך ושיקפוץ לך. כל עוד הילדים תחת כנפייך ואת יכולה לכלכל אותם ולגור איתם בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. כי את חזקה, את בעד המשפחה שלך ראשית ובראשונה. קודם כול הילדים וגם האבא יכול ללכת לעזאזל הימים.
מזל שיש לי קורת גג תחת ראשי שאחרת אני לא חושב שיש אחרת ואני לא רוצה לחשוב אחרת פן תיפול עליי חרדת אלוהים גדולה וארצה לפגוש אותו פנים מול פנים. מזל שהפעם יש לי אפשרות לממן גג ולנסות לקום על הרגליים ולעשות כמו שהייתי לפני שנים רבות.
בשבועות הבאים את תהי עסוקה מעל הראש, בית חדש ואורח חיים לחדשים זו בירוקרטיה והמון סידורים, כמו שדה את תרוצי ותפליאי מעשים ותארגני להם חופש גדול מאבא, מים ושעשועים בבית רחב ידיים עם מטפלת צמודה שעושה את העבודה השחורה.
אני זוכר את עצמי מבריק את הבית, מצחצח אותו, מכבס, מיבש ומקפל בקפידה, מבשל וממתין לך אהובתי שתתני שכרי בין זרועותייך המנחמות שלהם גופי ונשמתי עורגת ומצפה, לדקות ספורות של חבירה לכדי אחד. למען אני כגבר אתחבר לאלוהיי שהינם את וההוויה שלך עבורי.
אבל העייפות רק הלכה וגברה ועמן כאבים ביד וירוס מפחיד בדם וכאביי גב מתישים הכוללים דאגה לתשלומים, להוצאות השוטפות, לחוגים, בתי ספר וגנים, אוכל לבית ולחם שעשועים לילדים. עשית הכול, את חמדתי ויתרת על בילויים איתי כדי להיות יחד, כל הזמן ביחד וזה חיזק אותך, רק לצנינים היו בעינייך הדרישות שלי לזוגיות שמתרחקת ממני ככל שהעבודה הקשה למשפחה לוקחת ממך את כל הזמן והאנרגיות. כך פסלת על סף כל דיון או חיבור זוגי. זה לא היה בראש שלך בזה השלב. ואני הייתי צריך להבין, לכבד ופשוט להמתין.
אבל לא כך היה הדבר, דמי סער והכמיהה שלי אלייך, אל מגע ידייך אל אהבתך גברה. ואני חשבתי מהזין ועימך הסליחה. ולחצתי אותך לקיר במגוון דרכים שאני מכיר. חשבתי לתומי, זה בסך הכול אהבה, לא יכול להיות שעד כדי כך את לא רוצה אותי, מחשבות לא מכובדות חלפו בראשי ואת זוכרת שאני כעסתי בטיפשותי אז באותה התאונה והטלפון - את זוכרת היטב, מכאן את מתחילה למצוא בי פגמים באופן סדיר וכך הימים חולפים כשאת רואה בי כורח הכרחי ומתעלמת מנכחותי פיזית אבל מראה לי את אהבתה כשהיא מהדרת את החיצוניות שלי בבגדי ראווה יפים ומדהימים.
עכשיו אני מבולבל לחלוטין, את אוהבת אותי ומשקיעה לתת לי מתנה כל כך מכובדת, אני מעריך שכדי למצוא דברים יפים, בזבזת המון זמן על חלונות ראווה של בגדים. ובחרת את הכי יפה שרק אפשר. ונתת לגבר שאיתך שידע להעריך אותך, גם אם כעת החשק לא איתך.
אבל לא ידעתי להעריך, כוון שאני רוצה להעריך תחילה את עצמי מולך אהובתי, לדעת אותך, כדי לגעת בנשמה ולהרוות את הצמא. לא ידעתי להעריך אותך וכמו כל גבר, מה שהכתיב לי היה בלתי נשלט ובכפייה הוא הסיח דעתי מהעיקר ואני עם עצביי הרופפים, שהייתי כה כמהה לליטופים אוהבים. לא ידעתי נפשי מרוב צער על התרחקותה של אהובתי - ואמרתי מילים שאותם לא אומרים אף פעם.
עליהם אני מבכה כל רגע, וזה שימש לך מאיץ והמחשבות שגיבשת והתוכניות שתכננת ראו בצורה ברורה שאת יכולה בלי הזיון שכל של הבן זונה. ואת לקחת ממנו את המשפחה ועקרת הרחק לדרך חדשה. בלי מי שירצה ממך דבר מה שאת לא יכולה לתת....
וכאן נכנסים המומחים ושואלים מה עצר אותך מלהעניק מחסדייך לבן זוגך
וכאן את יכולה לענות לי גם, אני לא אכעס, אני לא אחמיץ פנים, אני נותן לך להסביר לי קצרה, למה מנעת עצמך במכוון ממני, כשידעת שזה יוביל למעשה למצב הנתון הזה. צריך המון כוח להימנע ממגע עם בן הזוג חודשים ארוכים, בין שלושה שבועות של נטילת אמצעי מניעה ושבוע של פרישה את מחזיקה מעמד. זה לא מציק לך, לא מפריע לך. פשוט אין לך את זה ואת לא רוצה להתאמץ להשקיע בזה. הוא אני, לא שווה את זה.
ויגיע גם פרק ג'
סיבות תמיד יש ובכלל, למה את צריכה לתת תשובות לשאלות שאת לא רוצה לענות. לאף אחד אין זכות עלייך ושיקפוץ לך. כל עוד הילדים תחת כנפייך ואת יכולה לכלכל אותם ולגור איתם בלי לתת דין וחשבון לאף אחד. כי את חזקה, את בעד המשפחה שלך ראשית ובראשונה. קודם כול הילדים וגם האבא יכול ללכת לעזאזל הימים.
מזל שיש לי קורת גג תחת ראשי שאחרת אני לא חושב שיש אחרת ואני לא רוצה לחשוב אחרת פן תיפול עליי חרדת אלוהים גדולה וארצה לפגוש אותו פנים מול פנים. מזל שהפעם יש לי אפשרות לממן גג ולנסות לקום על הרגליים ולעשות כמו שהייתי לפני שנים רבות.
בשבועות הבאים את תהי עסוקה מעל הראש, בית חדש ואורח חיים לחדשים זו בירוקרטיה והמון סידורים, כמו שדה את תרוצי ותפליאי מעשים ותארגני להם חופש גדול מאבא, מים ושעשועים בבית רחב ידיים עם מטפלת צמודה שעושה את העבודה השחורה.
אני זוכר את עצמי מבריק את הבית, מצחצח אותו, מכבס, מיבש ומקפל בקפידה, מבשל וממתין לך אהובתי שתתני שכרי בין זרועותייך המנחמות שלהם גופי ונשמתי עורגת ומצפה, לדקות ספורות של חבירה לכדי אחד. למען אני כגבר אתחבר לאלוהיי שהינם את וההוויה שלך עבורי.
אבל העייפות רק הלכה וגברה ועמן כאבים ביד וירוס מפחיד בדם וכאביי גב מתישים הכוללים דאגה לתשלומים, להוצאות השוטפות, לחוגים, בתי ספר וגנים, אוכל לבית ולחם שעשועים לילדים. עשית הכול, את חמדתי ויתרת על בילויים איתי כדי להיות יחד, כל הזמן ביחד וזה חיזק אותך, רק לצנינים היו בעינייך הדרישות שלי לזוגיות שמתרחקת ממני ככל שהעבודה הקשה למשפחה לוקחת ממך את כל הזמן והאנרגיות. כך פסלת על סף כל דיון או חיבור זוגי. זה לא היה בראש שלך בזה השלב. ואני הייתי צריך להבין, לכבד ופשוט להמתין.
אבל לא כך היה הדבר, דמי סער והכמיהה שלי אלייך, אל מגע ידייך אל אהבתך גברה. ואני חשבתי מהזין ועימך הסליחה. ולחצתי אותך לקיר במגוון דרכים שאני מכיר. חשבתי לתומי, זה בסך הכול אהבה, לא יכול להיות שעד כדי כך את לא רוצה אותי, מחשבות לא מכובדות חלפו בראשי ואת זוכרת שאני כעסתי בטיפשותי אז באותה התאונה והטלפון - את זוכרת היטב, מכאן את מתחילה למצוא בי פגמים באופן סדיר וכך הימים חולפים כשאת רואה בי כורח הכרחי ומתעלמת מנכחותי פיזית אבל מראה לי את אהבתה כשהיא מהדרת את החיצוניות שלי בבגדי ראווה יפים ומדהימים.
עכשיו אני מבולבל לחלוטין, את אוהבת אותי ומשקיעה לתת לי מתנה כל כך מכובדת, אני מעריך שכדי למצוא דברים יפים, בזבזת המון זמן על חלונות ראווה של בגדים. ובחרת את הכי יפה שרק אפשר. ונתת לגבר שאיתך שידע להעריך אותך, גם אם כעת החשק לא איתך.
אבל לא ידעתי להעריך, כוון שאני רוצה להעריך תחילה את עצמי מולך אהובתי, לדעת אותך, כדי לגעת בנשמה ולהרוות את הצמא. לא ידעתי להעריך אותך וכמו כל גבר, מה שהכתיב לי היה בלתי נשלט ובכפייה הוא הסיח דעתי מהעיקר ואני עם עצביי הרופפים, שהייתי כה כמהה לליטופים אוהבים. לא ידעתי נפשי מרוב צער על התרחקותה של אהובתי - ואמרתי מילים שאותם לא אומרים אף פעם.
עליהם אני מבכה כל רגע, וזה שימש לך מאיץ והמחשבות שגיבשת והתוכניות שתכננת ראו בצורה ברורה שאת יכולה בלי הזיון שכל של הבן זונה. ואת לקחת ממנו את המשפחה ועקרת הרחק לדרך חדשה. בלי מי שירצה ממך דבר מה שאת לא יכולה לתת....
וכאן נכנסים המומחים ושואלים מה עצר אותך מלהעניק מחסדייך לבן זוגך
וכאן את יכולה לענות לי גם, אני לא אכעס, אני לא אחמיץ פנים, אני נותן לך להסביר לי קצרה, למה מנעת עצמך במכוון ממני, כשידעת שזה יוביל למעשה למצב הנתון הזה. צריך המון כוח להימנע ממגע עם בן הזוג חודשים ארוכים, בין שלושה שבועות של נטילת אמצעי מניעה ושבוע של פרישה את מחזיקה מעמד. זה לא מציק לך, לא מפריע לך. פשוט אין לך את זה ואת לא רוצה להתאמץ להשקיע בזה. הוא אני, לא שווה את זה.
ויגיע גם פרק ג'
עדיין שלך ממתין למילים וקצת הסברים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה