אף פעם לא העלית על דעתי לשנוא אותך, או להטיל בך דופי, או לנסות ולמצוא בך פגמים שיסירו את חינך מעליי. להפך ככל שהכרתי אותך, כך אהבתי אלייך גברה שבעתיים. כעסתי עלייך שאת לא רואה עד כמה הפכת להיות אהובה. וכמה אהבה אני רוחש לך בלי שתתני לי את האפשרות לתת לך כי את מסיבות שעדיין שמורות איתך בחרת לסרב לקבל. איך יכולתי לבטא את האהבה שלי כאשר אני מנסה פעם אחר פעם לזכות בקמצוץ קטן של אהבה מצידך שתתן לי את הכוח להוכיח לך שאני אוהב אותך עד אין קץ. וזו לי היא הבעיה הגדולה שאני צריך להתמודד איתה לבד.
גבר בלי שיניים אב שכול אבל ובדיכאון שאת עצמו מבטל, זקוק לחוש אהבה תחילה ואת רוח חיקך במחילה. כדי להרגיש אהוב כדי לדעת שהאהבה הרבה שהוא חש כלפייך לא נופלת מאהבתך שלך למענו. ואני אהבתי אותך כפי שאני עודני אוהב אותך שום דבר לא השתנה בי לרעה ראיתי בך רעייה, אהובה ואם למופת והייתי גאה בך עד גדות. ואת ידעת זאת גם כאשר ימים ארוכים רבצתי לעצמי בחוסר מעשים, את ידעת כמה אני חושק בך, כמה את חשובה לי במגע כמו בחיים, כמה את נשמה תומכת. ערגתי בבושתי אלייך כשאני רואה איך את מקשה את העורף ומסרבת לי בהיסח דעת תמידי כאילו תשוקתי לאהובתי לא חשובה, אין בה צורך והיא שולית עבורי ואני כעסתי שהתעלמת... ואז הפכת את הנושא לעונש מוחלט. התרחקת אסרת עלי לגעת, חשתי שאת פשוט מתעבת אותי גופנית. וממה אני אשאב עידוד, מהמראה שפני חסרות השיניים מחייכות אליה ויודעות שאני גבר בן חמישים בלי שיניים, על הפנים, מי בכלל רוצה אותי לידה. מי תסתכל על הצורה שלי. הרי אין יותר מגעיל מלראות חסר שיניים ולחשוב עליו מחשבות אינטימיות. אז מאין יבוא עזרי? מה שעשיתי כל מה שחשקתי כל מה שאני רוצה הן כשהיינו יחד וגם כאשר נהייה זה להיות ולחיות איתך בזוגיות בריאה שאיננה מחסירה משום סיבה שאת עדיין לא מסבירה. למה התעקשת להשאיר אותי חסר אהבה. הרי ידעת אהובתי את יודעת כמה בני האדם זקוקים לה. כיצד הם נוהרים באלפים ומחפשים מגע ומפליאים ומשלמים בתמורה מזומנים. ידעת... ועדיין ראית בתשוקתי כלפייך משהו שמבזה, דבר מה חסם אותך ועדיין חוסם אותך מלומר לי מה. ואל תגידי לי שהרובוט שהוריד קבצים של ילדות עירומות מהשרת של בזק זעזע אותך. את ראית אני לא הספקתי לראות מה ראית ואין לי מושג כי אל תשכחי שאת מחקת. ומה עוד מציק לך? שאני אוחז את תשוקתי בדמיוני ואת היד אני משחרר לעצמי כאילו אני עושה אהבה עם עצמי. כי עם מי אחרת יכולתי לעשות אהבה? את לא רצית ולבגוד בך לא היה עבורי אופציה מאחר ואני מכבד אותך. ובכך שקעתי בפורנוגרפיה, סרטים כחולים ואוננתי עצמי לדעת, כשאת הדבר האמיתי אני לא זוכה לקבל. כי בחרת לחפש בי פגמים, שיתעבו אותי בעינייך עד שהאינטימיות כבר לא באה בחשבון. ואני ראיתי את זה מתחולל, גם אמרתי לך לא אחת, כמו שאת מצאת פגמים ברחוב שינקין עד כדי תעוב מוחלט, כך את חיפשת גם אותי, כדי לפסול בי מום ולחשוף את הפגמים שבי כדי שאת תוכלי להרגיש שאינך אוהבת אותי. וכך לא תצטרכי להסביר מדוע את נמנעת מאינטימיות שהרי את כבר לא אוהבת. ואפילו מכאן את בורחת על הנקודה הזאת, האחת והיחידה. את לא מצליחה לדעת אם את אוהבת אותי או מתעבת אותי. את החלטת כדי לנקות את הראש מהרגשות שאולי מפעפעים בך כלפיי. זה להתרחק ולתת להם לגווע לבד...
זוכרת "לא נורא זה יעבור" אז אני עדיין אוהב אותך, אהיה כאן תמיד עבורך ועבור הילדים, רק ריבונו של אלוהים, אני לא מהין מדוע התרחקת מהאינטימיות איתי. מדוע ראית דווקא בזה כלי להעניש אותי. ואולי זה גם היה חלק ממך שברח מהמגע כדי שלא תחושי אלי יותר. ובאין מגע אין אהבה והיא מתרחקת מהזיכרונות עד שלפעמים נעלמת. אז רננית אהובתי מה עשית? הרחקת את יופייך ממני אסרת על עצמך כל מגע אינטימי איתי ומצאת בי שלל פגמים ברשימה ארוכה שאת כולה הייתי ממלא כהרף עין לו היית מעניקה לי את הרכות הנפלאה שלך, את חסדייך את המהות שאני מרגיש איתך וחובר יחד לאחדות שבעבורה אעשה כל מה שרק תגידי. רק תני לי לאהוב אותך ולהעריץ אותך ולתת לך עד שתרווי. אבל אסרת עלי לגעת מכך איך תוכלי לקבל את אהבתי כשאת אומרת לי לא? לא פעם אחת ניסיתי אבל תגובתך הובילה אותי למסקנה שאת סולדת ממני. ואני הצדקתי אותך במראה מול פה חסר שיניים והתכעסתי בתוך עצמי. קוננתי על שאהובתי פתחה בצעדים לנטוש אותי. וזה את זה, כבר ראיתי ואני מכיר את האווירה של הנטישה היא חודרת גם אם מנסים להסתיר אותה. ואני... מה יכולתי לעשות, אז התעצבנתי פעם, כעסתי פעמיים, אמרתי מילים שאני מפריח באוויר. אבל את נקטת צעדים ולי אין ולא היו לי מעולם את הכלים להתמודד עם סירובים.
אני לא צייד אלא ניצוד, לא אני היוזם אף פעם, ואם אני יוזם צליל הסירוב הקלוש ביותר נשמע - ואני עוזב. ואת מכירה אותי ככזה, אני אף פעם לא כופה את עצמי על האחרים שסביבי, אף פעם לא ביקשתי שיכינו לי ויעשו לי, אני זה שעושה. כל בקשה שלך אני נכון לעשות, סלט, ארוחה, קפה, סנדוויץ' או כוס מים. אני מכין לך. ואת לא ראית בזה עשייה ששיוה את אהבתך, אני בעצמי לא יודע מה רצית, את לא אמרת לי. רק התמדת בסירובך לאינטימיות. ולא סיפרת לי למה זה הפך עבורך לחסר חשיבות כל כך, כשאת יודעת שלבן הזוג שלך זה חשוב כל כך. זו הייתה מהות חייו בטרם הוא הכיר אותך. וכאשר הוא מצא את האהבה הגדולה שלו בך, הפכת עורך תוך מספר שנים האינטימיות נעלמה ולא הסברת לי למה? אין מה לעשות יפתי את בחרת ואת תעשי, אני כמו תמיד הולך ונע עם טלטולי הזמן, נותן לגורל לנתב אותי לדרך הנכונה.
אז יפתי חמדתי אני אהבתי אותך ואוהב אותך נשמתי, אף לא פעם אחת לא חשבתי עלייך שלילי. ואני רואה בך עד היום דוגמא ומופת של אישה עצמאית וחזקה. וככה אני מרגיש טוב יותר. את החזקה. אני... לא צריך להוכיח לאף אחד את החוזק שלי. זו לא המטרה שלי. בסך הכול רציתי טיפה של רגש אהבה שלא בא מאהובה בלי שום סיבה סבירה, בהתמדה ולאורך חודשים ארוכים. ידענו גם אני וגם את שאנו נפרדים על חילוקי דעות טיפשיים בנושא אינטימיות. אבל אני הוא האשם, החולה הזקן, הדיכאוני המסכן חסר השיניים, חייב להיות אשם. אין אחר.
וזה עובר... או יעבור!
שלך
אוהב אותך גם כשאת במכוון מכבה את אהבתך אלי
גבר בלי שיניים אב שכול אבל ובדיכאון שאת עצמו מבטל, זקוק לחוש אהבה תחילה ואת רוח חיקך במחילה. כדי להרגיש אהוב כדי לדעת שהאהבה הרבה שהוא חש כלפייך לא נופלת מאהבתך שלך למענו. ואני אהבתי אותך כפי שאני עודני אוהב אותך שום דבר לא השתנה בי לרעה ראיתי בך רעייה, אהובה ואם למופת והייתי גאה בך עד גדות. ואת ידעת זאת גם כאשר ימים ארוכים רבצתי לעצמי בחוסר מעשים, את ידעת כמה אני חושק בך, כמה את חשובה לי במגע כמו בחיים, כמה את נשמה תומכת. ערגתי בבושתי אלייך כשאני רואה איך את מקשה את העורף ומסרבת לי בהיסח דעת תמידי כאילו תשוקתי לאהובתי לא חשובה, אין בה צורך והיא שולית עבורי ואני כעסתי שהתעלמת... ואז הפכת את הנושא לעונש מוחלט. התרחקת אסרת עלי לגעת, חשתי שאת פשוט מתעבת אותי גופנית. וממה אני אשאב עידוד, מהמראה שפני חסרות השיניים מחייכות אליה ויודעות שאני גבר בן חמישים בלי שיניים, על הפנים, מי בכלל רוצה אותי לידה. מי תסתכל על הצורה שלי. הרי אין יותר מגעיל מלראות חסר שיניים ולחשוב עליו מחשבות אינטימיות. אז מאין יבוא עזרי? מה שעשיתי כל מה שחשקתי כל מה שאני רוצה הן כשהיינו יחד וגם כאשר נהייה זה להיות ולחיות איתך בזוגיות בריאה שאיננה מחסירה משום סיבה שאת עדיין לא מסבירה. למה התעקשת להשאיר אותי חסר אהבה. הרי ידעת אהובתי את יודעת כמה בני האדם זקוקים לה. כיצד הם נוהרים באלפים ומחפשים מגע ומפליאים ומשלמים בתמורה מזומנים. ידעת... ועדיין ראית בתשוקתי כלפייך משהו שמבזה, דבר מה חסם אותך ועדיין חוסם אותך מלומר לי מה. ואל תגידי לי שהרובוט שהוריד קבצים של ילדות עירומות מהשרת של בזק זעזע אותך. את ראית אני לא הספקתי לראות מה ראית ואין לי מושג כי אל תשכחי שאת מחקת. ומה עוד מציק לך? שאני אוחז את תשוקתי בדמיוני ואת היד אני משחרר לעצמי כאילו אני עושה אהבה עם עצמי. כי עם מי אחרת יכולתי לעשות אהבה? את לא רצית ולבגוד בך לא היה עבורי אופציה מאחר ואני מכבד אותך. ובכך שקעתי בפורנוגרפיה, סרטים כחולים ואוננתי עצמי לדעת, כשאת הדבר האמיתי אני לא זוכה לקבל. כי בחרת לחפש בי פגמים, שיתעבו אותי בעינייך עד שהאינטימיות כבר לא באה בחשבון. ואני ראיתי את זה מתחולל, גם אמרתי לך לא אחת, כמו שאת מצאת פגמים ברחוב שינקין עד כדי תעוב מוחלט, כך את חיפשת גם אותי, כדי לפסול בי מום ולחשוף את הפגמים שבי כדי שאת תוכלי להרגיש שאינך אוהבת אותי. וכך לא תצטרכי להסביר מדוע את נמנעת מאינטימיות שהרי את כבר לא אוהבת. ואפילו מכאן את בורחת על הנקודה הזאת, האחת והיחידה. את לא מצליחה לדעת אם את אוהבת אותי או מתעבת אותי. את החלטת כדי לנקות את הראש מהרגשות שאולי מפעפעים בך כלפיי. זה להתרחק ולתת להם לגווע לבד...
זוכרת "לא נורא זה יעבור" אז אני עדיין אוהב אותך, אהיה כאן תמיד עבורך ועבור הילדים, רק ריבונו של אלוהים, אני לא מהין מדוע התרחקת מהאינטימיות איתי. מדוע ראית דווקא בזה כלי להעניש אותי. ואולי זה גם היה חלק ממך שברח מהמגע כדי שלא תחושי אלי יותר. ובאין מגע אין אהבה והיא מתרחקת מהזיכרונות עד שלפעמים נעלמת. אז רננית אהובתי מה עשית? הרחקת את יופייך ממני אסרת על עצמך כל מגע אינטימי איתי ומצאת בי שלל פגמים ברשימה ארוכה שאת כולה הייתי ממלא כהרף עין לו היית מעניקה לי את הרכות הנפלאה שלך, את חסדייך את המהות שאני מרגיש איתך וחובר יחד לאחדות שבעבורה אעשה כל מה שרק תגידי. רק תני לי לאהוב אותך ולהעריץ אותך ולתת לך עד שתרווי. אבל אסרת עלי לגעת מכך איך תוכלי לקבל את אהבתי כשאת אומרת לי לא? לא פעם אחת ניסיתי אבל תגובתך הובילה אותי למסקנה שאת סולדת ממני. ואני הצדקתי אותך במראה מול פה חסר שיניים והתכעסתי בתוך עצמי. קוננתי על שאהובתי פתחה בצעדים לנטוש אותי. וזה את זה, כבר ראיתי ואני מכיר את האווירה של הנטישה היא חודרת גם אם מנסים להסתיר אותה. ואני... מה יכולתי לעשות, אז התעצבנתי פעם, כעסתי פעמיים, אמרתי מילים שאני מפריח באוויר. אבל את נקטת צעדים ולי אין ולא היו לי מעולם את הכלים להתמודד עם סירובים.
אני לא צייד אלא ניצוד, לא אני היוזם אף פעם, ואם אני יוזם צליל הסירוב הקלוש ביותר נשמע - ואני עוזב. ואת מכירה אותי ככזה, אני אף פעם לא כופה את עצמי על האחרים שסביבי, אף פעם לא ביקשתי שיכינו לי ויעשו לי, אני זה שעושה. כל בקשה שלך אני נכון לעשות, סלט, ארוחה, קפה, סנדוויץ' או כוס מים. אני מכין לך. ואת לא ראית בזה עשייה ששיוה את אהבתך, אני בעצמי לא יודע מה רצית, את לא אמרת לי. רק התמדת בסירובך לאינטימיות. ולא סיפרת לי למה זה הפך עבורך לחסר חשיבות כל כך, כשאת יודעת שלבן הזוג שלך זה חשוב כל כך. זו הייתה מהות חייו בטרם הוא הכיר אותך. וכאשר הוא מצא את האהבה הגדולה שלו בך, הפכת עורך תוך מספר שנים האינטימיות נעלמה ולא הסברת לי למה? אין מה לעשות יפתי את בחרת ואת תעשי, אני כמו תמיד הולך ונע עם טלטולי הזמן, נותן לגורל לנתב אותי לדרך הנכונה.
אז יפתי חמדתי אני אהבתי אותך ואוהב אותך נשמתי, אף לא פעם אחת לא חשבתי עלייך שלילי. ואני רואה בך עד היום דוגמא ומופת של אישה עצמאית וחזקה. וככה אני מרגיש טוב יותר. את החזקה. אני... לא צריך להוכיח לאף אחד את החוזק שלי. זו לא המטרה שלי. בסך הכול רציתי טיפה של רגש אהבה שלא בא מאהובה בלי שום סיבה סבירה, בהתמדה ולאורך חודשים ארוכים. ידענו גם אני וגם את שאנו נפרדים על חילוקי דעות טיפשיים בנושא אינטימיות. אבל אני הוא האשם, החולה הזקן, הדיכאוני המסכן חסר השיניים, חייב להיות אשם. אין אחר.
וזה עובר... או יעבור!
שלך
אוהב אותך גם כשאת במכוון מכבה את אהבתך אלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה