יוני 2007
עשיתי לך אסופה של כל המכתבים מודפסים, פתאום מתערמות להן הניירות עם שורות ארוכות של מילים. כאשר המדפסת יורקת אותם, תוך שהיא משתעלת כהרגלה לפעמים ונחנקת, לעיתים אבל היא עברה בשלום את המטלה. והנה הם המיילים ששלחתי ארוזים בחמישה מעטפות מפוצצות. ביחד עם הדברים בזאת.
יפתי וחברה הכי טובה שלי, אהבת חיי, - העמסתי עלייך אמש במילים כבדות, רק שתדעי אלו הם לא תלונות ואל תראי אותן כאלו. תקראי זה מה שאני מרגיש ואני רוצה לשתף אותך במובא בהם. כי הדברים נוגעים לחיים שהיינו בהם, עוד בטרם נלחמנו וניצחת. אני לא רוצה שתגיעי לשם לרוגז הזה. אני רק מנסה ללבן ולקבל תשובות ממך. תשובות אמיתיות שנותנים חברים אמיתיים שאף פעם לא יזיקו זה לאחר למען השיתוף, חסד נעורים וכמובן יש לי ולך ילדים אהובים ונפלאים. המטרה שלך איננה שונה משלי. רווחה וחינוך טוב עד טוב מאוד לילדים שלנו. ועל זה את מנצחת בשרביט השליטה על המחסור החומרי ועל הכלכלה. את עושה זאת בתבונה שאני סומך עלייך שאת תמשיכי במעשייך ובתבונתך ולא יהיה לך אף פעם חסר.
וכן אני מתגעגע אלייך חרף כך שהבטחתי לעצמי להיות חזק כמוך ולשמור בתוכי כי זה יעבור לי. אני מנסה, זה לא כל כך מצליח לי, את חזקה ממני בלב. אני אוהב קשת לב. את יכולה טוב ממני להתמודד בבדידות בשל העובדה שיש לך תמיכה סביבך המחבקת אותך רגשית כך שמצבך טוב ממני.
אני יודע שאת כל כך פעילה והעבודה שלך דורשת ממך הרבה יותר משהמצב האישי גופני שלך נותן. וזה באמת קשה שאני מחזיק לך אצבעות מעריצות. כאשר אני עצמי יושב בבית ועושה כלום מרבית היום, אם נוריד את שטף המילים שאני כותב. ואני חושב על הילדים גם להם המצב לא כל כך נעים, הניתוק ממני ומהסביבה גורם לסוג של משבר, מזלנו שילדים כל כך גמישים שלהם זה בצ'יק עובר. אנחנו המבוגרים אוצרים זיכרונות וסוחבים על הגב שלדים קדומים ויש לנו בלב אהבה לאנשים אחרים. זה עושה אותנו בעלי מודעות ומכך גם יותר פגיעים מבפנים לשינויים חדים
אני מנסה להשיג את בתי החיילת ולא מצליח, בבוקר לפני שהיא הלכה אמרתי לה שהיא צודקת על ריכלה איתך בגנותי, אבל היא הייתה צריכה לומר לי גם לי כיצד התגלגלה השיחה והתלכלכה על חשבוני. כי ככה לדעתי זו הגינות בסיסית. עכשיו היא התקשרה ודיברנו כרגיל וכך יהיה הלאה. הפה הגדול שלי נבח לכוון לא נכון. מצטער, אבל כמה שהייתי זועם, חבל"ז. לא ידעתי נפשי מרוב כאב ומשם זה יצא דואב בצורה שהשתיקה יפה לה.
אספתי את החלקים של המחשב שצריך להיות איתך. עוד מעט אני אגיע למזנון הזכוכית שבסלון, ניסיתי לפני שעה לארוז שם, אבל הריח שלך בוקע מכל פסלון של פיה או נר קטורת והולם בי זיכרונות, טעמים וריחות שאני כל כך אוהב, עד שקשה לי להתמודד. יחסר לי הבושם שלך באוויר כאן, הדאודורנט וניחוחו עלייך ועל כל הסביבה. יש שם כל מני חפצים שהידיים הקטנות שלך שאני כה אהבתי ללטף, נגעו בהם, מאחר והם היו שלך. את מתאפקת לכתוב או לא רוצה לומר. אבל אני לא יכול להתכחש כמוך או לבטל בהדרגה או באחת זיכרונות של אהבת חיי היחידה. שלא רק הייתה אהבה, את היית גם אהובתי, החברה כי טובה שלי, היית גם היחידה שאיתה שוחחתי תמיד, היית לי רע וידידת אמת, היית לי בוקר וצהריים לוהט, היית נסיכת הלילה פיית הקסם הנפלא. היית... ואינך.
אבל אני נשאר עם הבדידות הכפויה ועם המון שאלות שנשארו ללא מענה. שאלות שכתבתי, שאלות שטענתי, בדברים שאני רוצה לדעת אבל הם עלומים. כי לבד! זה כמו להרגיש שבחוץ זוממים, כי אתה לא יודע, אתה בפנים. לא רק זאת. אלא שאני חש שמתעלמים מהשאלה שעומדת במרכז, מתעלמים ממנה כי אי אפשר להסביר את הצעד כעת. צריך זמן ועת ממוקדת שתזרום ותעבור, תשכיח או תבריח את האהבה או את ההתמודדות עם השאלה. כי כמו שאת יודעת אהובתי הקטנה והמקסימה, לכל סיבה יש מסובב. לכל בעיה יש סיבה להסברה שתניח את הדעת במהרה.
וככל שגובר הזמן בין השאלה וההיסוס שלך במתן תשובה ללא סיבות שעליהן לא ניתן להתווכח. גובר החשש לתחמון ממושך. את רוקמת לאיטך מעשיות מצוצות מהאצבע להסביר להדיוט המצוי אנוכי, כדי שיעזוב אותך במנוחה עם השאלות שאת לא רוצה לענות.
אני אנסה להתמודד עם המצב כאשר אני בטוח שכמות השאלות שלי זהה למספר הטענות שיש לך מולי ואת חסומה מבטן מלאה עד להתפוצץ. עשית צעד קשה והפנת את הגב שלך אלי, כדי אולי לנסות ולראות מזווית אחרת את החיים בלי אבא לילדים. זו החלטה לא פשוטה בכלל, את חזקה ואני באמת שאוהב אותך על החוסן החיצוני שאת מפגינה. אני גם מרגיש אותך נקרעת בתוכך מהחלטתך. הכאב שלך חייב להיות אצור כמו כדור, יש לך מחויבות שלקחת על עצמך. את לא יכולה להרשות לעצמך רגשנות, שעלולה לחבל בהתחלה החדשה. ובסיכוי טוב להמשיך בגאון כשאת משאירה מאחור את היגון.
כך או אחרת יפה שלי את גברת נהדרת. מאזניים טיפוסי. כל האפשרויות פתוחות. מי שימהר ראשון להוכיח לך ביטחון, תקבל לזרועותייך האוהבות בששון. ולוואי שאני אהיה הראשון למעשה, לפני שיתפנה מקום למשהו אחר, שיחליף את ההרגשה החלושה של קשר עתיק וזקן בדבר מה חדש ומרענן. זה גם תלויי בך אם את כמהה בגעגועים לאהבה השהייתה לך כאן ביפנים, זאת שלא הרגשת בקיומה לאחרונה. אם מצאת ניצוץ אחר שהצית ליבך וחיבר אותך ברגש לאחר, יהיה מאוחר מדי לאיש המבוגר להתמודד שוב מחדש על מה שהיה שלו וכבר נכבש.
אוהב אותך ואמשיך לכתוב.
עשיתי לך אסופה של כל המכתבים מודפסים, פתאום מתערמות להן הניירות עם שורות ארוכות של מילים. כאשר המדפסת יורקת אותם, תוך שהיא משתעלת כהרגלה לפעמים ונחנקת, לעיתים אבל היא עברה בשלום את המטלה. והנה הם המיילים ששלחתי ארוזים בחמישה מעטפות מפוצצות. ביחד עם הדברים בזאת.
יפתי וחברה הכי טובה שלי, אהבת חיי, - העמסתי עלייך אמש במילים כבדות, רק שתדעי אלו הם לא תלונות ואל תראי אותן כאלו. תקראי זה מה שאני מרגיש ואני רוצה לשתף אותך במובא בהם. כי הדברים נוגעים לחיים שהיינו בהם, עוד בטרם נלחמנו וניצחת. אני לא רוצה שתגיעי לשם לרוגז הזה. אני רק מנסה ללבן ולקבל תשובות ממך. תשובות אמיתיות שנותנים חברים אמיתיים שאף פעם לא יזיקו זה לאחר למען השיתוף, חסד נעורים וכמובן יש לי ולך ילדים אהובים ונפלאים. המטרה שלך איננה שונה משלי. רווחה וחינוך טוב עד טוב מאוד לילדים שלנו. ועל זה את מנצחת בשרביט השליטה על המחסור החומרי ועל הכלכלה. את עושה זאת בתבונה שאני סומך עלייך שאת תמשיכי במעשייך ובתבונתך ולא יהיה לך אף פעם חסר.
וכן אני מתגעגע אלייך חרף כך שהבטחתי לעצמי להיות חזק כמוך ולשמור בתוכי כי זה יעבור לי. אני מנסה, זה לא כל כך מצליח לי, את חזקה ממני בלב. אני אוהב קשת לב. את יכולה טוב ממני להתמודד בבדידות בשל העובדה שיש לך תמיכה סביבך המחבקת אותך רגשית כך שמצבך טוב ממני.
אני יודע שאת כל כך פעילה והעבודה שלך דורשת ממך הרבה יותר משהמצב האישי גופני שלך נותן. וזה באמת קשה שאני מחזיק לך אצבעות מעריצות. כאשר אני עצמי יושב בבית ועושה כלום מרבית היום, אם נוריד את שטף המילים שאני כותב. ואני חושב על הילדים גם להם המצב לא כל כך נעים, הניתוק ממני ומהסביבה גורם לסוג של משבר, מזלנו שילדים כל כך גמישים שלהם זה בצ'יק עובר. אנחנו המבוגרים אוצרים זיכרונות וסוחבים על הגב שלדים קדומים ויש לנו בלב אהבה לאנשים אחרים. זה עושה אותנו בעלי מודעות ומכך גם יותר פגיעים מבפנים לשינויים חדים
אני מנסה להשיג את בתי החיילת ולא מצליח, בבוקר לפני שהיא הלכה אמרתי לה שהיא צודקת על ריכלה איתך בגנותי, אבל היא הייתה צריכה לומר לי גם לי כיצד התגלגלה השיחה והתלכלכה על חשבוני. כי ככה לדעתי זו הגינות בסיסית. עכשיו היא התקשרה ודיברנו כרגיל וכך יהיה הלאה. הפה הגדול שלי נבח לכוון לא נכון. מצטער, אבל כמה שהייתי זועם, חבל"ז. לא ידעתי נפשי מרוב כאב ומשם זה יצא דואב בצורה שהשתיקה יפה לה.
אספתי את החלקים של המחשב שצריך להיות איתך. עוד מעט אני אגיע למזנון הזכוכית שבסלון, ניסיתי לפני שעה לארוז שם, אבל הריח שלך בוקע מכל פסלון של פיה או נר קטורת והולם בי זיכרונות, טעמים וריחות שאני כל כך אוהב, עד שקשה לי להתמודד. יחסר לי הבושם שלך באוויר כאן, הדאודורנט וניחוחו עלייך ועל כל הסביבה. יש שם כל מני חפצים שהידיים הקטנות שלך שאני כה אהבתי ללטף, נגעו בהם, מאחר והם היו שלך. את מתאפקת לכתוב או לא רוצה לומר. אבל אני לא יכול להתכחש כמוך או לבטל בהדרגה או באחת זיכרונות של אהבת חיי היחידה. שלא רק הייתה אהבה, את היית גם אהובתי, החברה כי טובה שלי, היית גם היחידה שאיתה שוחחתי תמיד, היית לי רע וידידת אמת, היית לי בוקר וצהריים לוהט, היית נסיכת הלילה פיית הקסם הנפלא. היית... ואינך.
אבל אני נשאר עם הבדידות הכפויה ועם המון שאלות שנשארו ללא מענה. שאלות שכתבתי, שאלות שטענתי, בדברים שאני רוצה לדעת אבל הם עלומים. כי לבד! זה כמו להרגיש שבחוץ זוממים, כי אתה לא יודע, אתה בפנים. לא רק זאת. אלא שאני חש שמתעלמים מהשאלה שעומדת במרכז, מתעלמים ממנה כי אי אפשר להסביר את הצעד כעת. צריך זמן ועת ממוקדת שתזרום ותעבור, תשכיח או תבריח את האהבה או את ההתמודדות עם השאלה. כי כמו שאת יודעת אהובתי הקטנה והמקסימה, לכל סיבה יש מסובב. לכל בעיה יש סיבה להסברה שתניח את הדעת במהרה.
וככל שגובר הזמן בין השאלה וההיסוס שלך במתן תשובה ללא סיבות שעליהן לא ניתן להתווכח. גובר החשש לתחמון ממושך. את רוקמת לאיטך מעשיות מצוצות מהאצבע להסביר להדיוט המצוי אנוכי, כדי שיעזוב אותך במנוחה עם השאלות שאת לא רוצה לענות.
אני אנסה להתמודד עם המצב כאשר אני בטוח שכמות השאלות שלי זהה למספר הטענות שיש לך מולי ואת חסומה מבטן מלאה עד להתפוצץ. עשית צעד קשה והפנת את הגב שלך אלי, כדי אולי לנסות ולראות מזווית אחרת את החיים בלי אבא לילדים. זו החלטה לא פשוטה בכלל, את חזקה ואני באמת שאוהב אותך על החוסן החיצוני שאת מפגינה. אני גם מרגיש אותך נקרעת בתוכך מהחלטתך. הכאב שלך חייב להיות אצור כמו כדור, יש לך מחויבות שלקחת על עצמך. את לא יכולה להרשות לעצמך רגשנות, שעלולה לחבל בהתחלה החדשה. ובסיכוי טוב להמשיך בגאון כשאת משאירה מאחור את היגון.
כך או אחרת יפה שלי את גברת נהדרת. מאזניים טיפוסי. כל האפשרויות פתוחות. מי שימהר ראשון להוכיח לך ביטחון, תקבל לזרועותייך האוהבות בששון. ולוואי שאני אהיה הראשון למעשה, לפני שיתפנה מקום למשהו אחר, שיחליף את ההרגשה החלושה של קשר עתיק וזקן בדבר מה חדש ומרענן. זה גם תלויי בך אם את כמהה בגעגועים לאהבה השהייתה לך כאן ביפנים, זאת שלא הרגשת בקיומה לאחרונה. אם מצאת ניצוץ אחר שהצית ליבך וחיבר אותך ברגש לאחר, יהיה מאוחר מדי לאיש המבוגר להתמודד שוב מחדש על מה שהיה שלו וכבר נכבש.
אוהב אותך ואמשיך לכתוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה