אני מדליק סיגריה ומהרהר במחשבות המתרוצצות להן בראש, מנסה לעשות סדר ועולים לי דברים לא יפים, חשדות ותחמונים. ואני מבולבל כי את נמנעת להסביר לי. את חושבת שאני כל כך טיפש מכדי להבין שאת מחפשת זמן לבנות עליו סיפור איתן. שישכנע אותי על אפי או חמתי להסכים לקבל את הסיפור כמסננת מלאה חורים לא מוסברים. ועכשיו לך תדרוש הסברים על כל נזילה מהחורים. נאדה אקבל ולא רק זאת אלא שאת תפליאי לומר לי שאני מדבר שטויות ותכעסי והטון יעלה לקולות זועמים וצעקות, רק שאני אפסיק לשאול - ואשתוק!
זו עד כה הייתה השיטה שלך להתמודד עם שאלות מן השגרה כמו כמה בדיוק את מרוויחה. ולאן הולך כל גרוש מהכסף הגדול שמסתובב לך בכיס מבלי שאף אחד יודע במדויק, יכול להיות כמה אלפים טובים נעלמו כמו שלא הרגשתי וגם לא סיפרת לי איך עדי לקח ממך בבת אחת או בכמה פעמים עשרת אלפים שקלים, או פחות כי מה שתגידי אני מקבל כעובדה ושותק כמאמין.
את לא מאמינה בי, תחילה הסתרת את כרטיס האשראי אצלך, כשהחלפנו הקוד היה שמור רק בראשך ועוד הפלאת להאמין בעוזרת הבית שלך, במטפלת של הילדים, רק לא לספר לבן זוגך. והקוד של הסרטים בהוט שהתעקשת לעשות ולי לא לגלות. עשית קוד כדי לחסום את עצמך שהזמנת סרטים רומנטיים בסיטונות. אבל לבן זוגך לא נתת, לו! את לא האמנת. התעקשת זוכרת, אני התקפלתי כמו שפן, כך חשבת, אבל מה'כפת לי. את הזמנת סרטים. אני, פעם בעידנים. אז שתקתי, נתתי לך להרגיש עליונות ואת ההרגשה שאת מענישה אותי ומשפילה.
לפי הסימנים הללו, ההחלטה שלך נעשתה לפני שבכלל חשבתי, לא הייתי ער לסימנים למעלה שהעידו על שבירת האמון, לא הייתי ער, כי אני איתך מעולם לא שברתי לך את האמון בי, כל עוד היינו במערכת הזוגית הזו. מעולם לא חשבתי לתחמן אותך, אבל את על חוסר של פרוטות שפטת והרשעת אותי, כי כאשר עבדתי כטבח בעזראלי, מעלתי בכספים. בדקת לפרטי הפרטים בדקדקנות של רואת חשבון. אבל היום, למי את נותנת דין וחשבון על ההכנסות שלך? אפילו אני כבן זוגך לא יודע. גם לא אכפת לי, אין לי עין, לא הייתי ועודני מסתפק במועט. לא רוצה לבלות, להזמין אוכל. יש לי צרכים ספורים בלבד. אבל את בציציות שלי בדקת. לאן הולך כל גרוש ומאין הוא הגיע לשם ולמה גם ותביא קבלה בשלושה עותקים סתם שיהיה עם המילים. אני כותב אני מוציא החוצה אל תפגעי חלילה, אל תחשבי שאני רואה רע עלייך. לא ולא. אני ממתין לתשובות. וככל שאני מחכה עולות יותר שאלות. שאני יודע שלעולם לא יהיה לך מענה עליהם. כי אם בבסיס את מתחמקת. בחוץ... מי יכול עלייך? וכשאת לא רוצה לתת...
ימותו כולם ואף אחד לא יקבל.
זו עד כה הייתה השיטה שלך להתמודד עם שאלות מן השגרה כמו כמה בדיוק את מרוויחה. ולאן הולך כל גרוש מהכסף הגדול שמסתובב לך בכיס מבלי שאף אחד יודע במדויק, יכול להיות כמה אלפים טובים נעלמו כמו שלא הרגשתי וגם לא סיפרת לי איך עדי לקח ממך בבת אחת או בכמה פעמים עשרת אלפים שקלים, או פחות כי מה שתגידי אני מקבל כעובדה ושותק כמאמין.
את לא מאמינה בי, תחילה הסתרת את כרטיס האשראי אצלך, כשהחלפנו הקוד היה שמור רק בראשך ועוד הפלאת להאמין בעוזרת הבית שלך, במטפלת של הילדים, רק לא לספר לבן זוגך. והקוד של הסרטים בהוט שהתעקשת לעשות ולי לא לגלות. עשית קוד כדי לחסום את עצמך שהזמנת סרטים רומנטיים בסיטונות. אבל לבן זוגך לא נתת, לו! את לא האמנת. התעקשת זוכרת, אני התקפלתי כמו שפן, כך חשבת, אבל מה'כפת לי. את הזמנת סרטים. אני, פעם בעידנים. אז שתקתי, נתתי לך להרגיש עליונות ואת ההרגשה שאת מענישה אותי ומשפילה.
לפי הסימנים הללו, ההחלטה שלך נעשתה לפני שבכלל חשבתי, לא הייתי ער לסימנים למעלה שהעידו על שבירת האמון, לא הייתי ער, כי אני איתך מעולם לא שברתי לך את האמון בי, כל עוד היינו במערכת הזוגית הזו. מעולם לא חשבתי לתחמן אותך, אבל את על חוסר של פרוטות שפטת והרשעת אותי, כי כאשר עבדתי כטבח בעזראלי, מעלתי בכספים. בדקת לפרטי הפרטים בדקדקנות של רואת חשבון. אבל היום, למי את נותנת דין וחשבון על ההכנסות שלך? אפילו אני כבן זוגך לא יודע. גם לא אכפת לי, אין לי עין, לא הייתי ועודני מסתפק במועט. לא רוצה לבלות, להזמין אוכל. יש לי צרכים ספורים בלבד. אבל את בציציות שלי בדקת. לאן הולך כל גרוש ומאין הוא הגיע לשם ולמה גם ותביא קבלה בשלושה עותקים סתם שיהיה עם המילים. אני כותב אני מוציא החוצה אל תפגעי חלילה, אל תחשבי שאני רואה רע עלייך. לא ולא. אני ממתין לתשובות. וככל שאני מחכה עולות יותר שאלות. שאני יודע שלעולם לא יהיה לך מענה עליהם. כי אם בבסיס את מתחמקת. בחוץ... מי יכול עלייך? וכשאת לא רוצה לתת...
ימותו כולם ואף אחד לא יקבל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה