עשר בלילה לערב יום שני ואני מהרהר בשלל התירוצים שהכנסתי לעצמי בראש כדי להצדיק את הניתוק החד הזה. אז קודם כל אני חושב על הילדים, מה הם אשמים יש שישאלו? ואני עונה לעצמי שהם אשמים בגלל שהיא אימא שלהם. ומכאן נובעת הן ההאשמה וגם חריצת הדין.
היא האימא שלהם תדע להסביר להם, היא תיקח להם את הפלפונים שלא ישלחו לי הודעות ותגיד להם שאבא "חולה" ואסור להפריע לו בשום אופן. והבנות מצייתות ללא עוררין. כבר היום שום הודעה לא קיבלתי מהם. 48 שעות חלפו וכבר את האבא שכחו. קלי קלות.
אם כך אני אומר לעצמי, טוב עשיתי בהתנתקות שלי ממנה ומדרך ניהולה את החיים שלי, גם כאשר אנחנו גרים בבתים שונים, היא שלטה ביד רמה על המקורות הכספיים. יען היא ניהלה את חשבון הבנק של הבית, דרך החשבון שלה. הייתה היא אחראית על התשלומים. על ההתחייבויות השונות ועמדה במשימה בגאון,
עד אשר ראשה החל להתמלא בסם מסוכן והמהפך הפך לאסון.
זה למעלה מעשור שהאימא של הילדים שלי, מנהלת "ליין" של מסיבות לסוג מסוים של אוכלוסיה מהעשירון העליון, בלי כחל וסרק, היא עושה חייל וה"ליין" הזה בזכותה פורח בכל ימות השבוע ובכל רחבי הארץ. עבורה מסתכמת העבודה בנוכחות פעילה 4 פעמים בשבוע ובניהול שוטף של הצוות כולל משכורות וסידור משמרות וגם בנושאי אבטחה.
פועל יוצא, משכורתה השבועית של אשת החייל שלנו, הסתכם בלמעלה מעשרת אלפים שקלים שהיו ניתנים לה במזומנים, בכל יום ראשון בהליך שדפק כמו שעון. ועם משכורת כזו גבוהה היא התחילה להתענג על האפשרויות הגלומות וקנתה בעבורנו בית ומשכנתא צמודה. וריהטה את הבית טיפ טופ ולמהדרין וקסם היצירה שלה הרקיע שחקים ומבלי משים היא השקיעה בשותפות בגן ילדים. וכך היא הייתה עובדת יותר שעות מאשר יש ביממה.
בבוקר עד אחר הצהריים היא גננת במשרה מלאה. ובערבים וכל הלילה עד השחרית היא אחראית לנהל את ה"ליין" שהוא זה אשר למעשה מממן את ההשקעה בגן הילדים שהרי זו שנה ראשונה ואין רווחים.
בקיצור לפני שנתיים בדיוק, היא עבדה כל ימות השבוע, הילדים היו איתי והיא מימנה מטפלת צמודה כל יום מהשעה ארבע אחר הצהריים ועד שמונה בערב. אני, בעווני הרב, עדיין הייתי שקוע באבל על הבן שנפל. אבל החלטתי לקום ולעשות מעשה.
ראשית חדלתי לקחת מן התרופות שקיבלתי במרשם. חלק מהתרופות כבר קניתי. ואחת מהן היה שמה "רטלין" שכסובל מהתסמונת, אני מקבל בצורה כרונית. אבל במעשה זה שלי. להפסיק לקחת "רטלין" נתן לאימא של הילדים שלי, לטעום מהפרי האסור.
רטלין למי שאיננו סובל מתסמונת הפרעת-קשב-ריכוז פועל כסם ממריץ בגוף. הוא מאפשר לעבוד שעות ארוכות בלי לחוש עייפות. ויש לו חיזוק חיובי עבור נשים. בתופעת לוואי שהיא חוסר תיאבון וזה מה שמתאים למי שדיאטה לו דרך חיים. והיא אישה כמו כל הנשים, הן בדיאטה שלוש פעמים בשבוע וחדשות לבקרים.
כך שהתחלתי לשים לב שהכדורים נעלמים. והגענו לעימות כשהיא אומרת לי שלזבל הם נזרקו. כדי שאני לא אתפתה לקחת. הרי אני רוצה להפסיק והיא עוזרת לי – היה צדק בדבריה ואני סילקתי את העניין ולא חשבתי עליו שוב, רק כאשר בהמשך הדרך הפסקתי לרכוש "רטאלין" ומצאתי את ה"חגיגת" או "חלום בלבן" בקפסולות כחולות לבנות או צהובות, שהיו מוטמנות בתוך ארנק קטנטן בתיק הכבד והעמוס עד עייפה של הגברת היפה.
תחילה היא אמרה שלו גלולות הרזיה. ואני שמכיר אותה יודע שזו אמת וודאית. תמיד היא דחפה לפה גלולות מסוגים שונים שרופאים עלומים רושמים כמרשם פלאים. לא חשדתי לשנייה אחת, בטחתי בה ללא סייגים. סמכתי עליה במאת האחוזים. ואני לא מגזים!
אלא מה? בחלוף החודשים היא נעלמה מהבית לטובת העבודה בשני מקומות יחדיו. ובין הזמנים הפנויים, היא רתמה עצמה ואת הילדים למסע קניות כל שבוע באלפי שקלים. והיא קנתה בטוב טעם נפלא ומתוך עיין מעולה לצפיית עתיד האופנה הבאה. היא לא הפסיקה לקנות רק מותגים, רק את העילית שבתכשיטים ובמיוחד אהבה עשרות זוגות של נעליים ורק מהפירמות המשובחות ולא פחות!
אכלנו פעמיים בשבוע במסעדות והזמנו המון אוכל טלפונית, היא עובדת, הילדים מטופלים, אני בבית אחראי על הניקיון והסדר וגם מבשל לפעמים. היא עובדת, קונה, אוכלת, ישנה, הרבה ישנה, מתחילה להיות ממש עייפה, קשה לעבוד גם כאן וגם שם ועוד להקדיש זמן לילדים, הם חשובים. ועם פרוץ העייפות היא וויתרה עלי ועל האינטימיות, לא היה לה זמן, כך נמרחה לה חצי שנה, היא בבית איתי והיא אימא של הילדים. יחד אנחנו אוכלים, מדברים, צוחקים, מתחבקים, אבל לאינטימיות אנחנו לא מגיעים. וכאן קמתי ועשיתי סקנדל לא קטן.
לא הבנתי למה מוותרים על האינטימיות איתי? מה לא בסדר איתי שאלתי את עצמי? האם אני מבאיש? לא! כי אנחנו מתחבקים ומתכרבלים יחדיו! אז מה לעזאזל נדפק כאן כאשר האינטימיות במהותה היחסים אינם נחשבים עבורה ולה הם לזרא נקודה!
מה שהיה היה, לאחר הסקנדל, היא ארזה את החפצים, לקחה את הילדים ועברה לכפר. אני נשארתי בבית מאחור, היא עדיין מקבלת גם את התגמולים שלי כאב שכול לחשבון הבנק שלה. והיא מקציבה לי כסף למחיה. חודש שלם ישבתי לבד כאשר החתונה של בכורי ממשמשת לקראתי ואני נטוש לבדי. המום ומוכה צער, לא מבין מה הביא את הגברת שהייתה לי. למצב שהיא תעזוב אותי לאנחות ככה ללא הסברים בלי הודעות. ככה היא החליטה ואני חייב לקבל. כאשר היא תבין למה היא נקטה את הצעד הזה. היא תסביר לי. כי היא בעצמה כך טענה, איננה יכולה להסביר לי.
מאות מכתבי אהבה שלחתי לה בחודש הזה, בכיתי, התחננתי, קראתי לה וירדתי על ברכי כדי שהרוח הרעה תסור ממני. ואכן יום בטרם כלולותיו של בני בכורי. השלמנו ועברתי לגור בכפר איתה ועם הילדים.
ומכאן מצאתי מה עומד מולי... והמשך יגיע.
היא האימא שלהם תדע להסביר להם, היא תיקח להם את הפלפונים שלא ישלחו לי הודעות ותגיד להם שאבא "חולה" ואסור להפריע לו בשום אופן. והבנות מצייתות ללא עוררין. כבר היום שום הודעה לא קיבלתי מהם. 48 שעות חלפו וכבר את האבא שכחו. קלי קלות.
אם כך אני אומר לעצמי, טוב עשיתי בהתנתקות שלי ממנה ומדרך ניהולה את החיים שלי, גם כאשר אנחנו גרים בבתים שונים, היא שלטה ביד רמה על המקורות הכספיים. יען היא ניהלה את חשבון הבנק של הבית, דרך החשבון שלה. הייתה היא אחראית על התשלומים. על ההתחייבויות השונות ועמדה במשימה בגאון,
עד אשר ראשה החל להתמלא בסם מסוכן והמהפך הפך לאסון.
זה למעלה מעשור שהאימא של הילדים שלי, מנהלת "ליין" של מסיבות לסוג מסוים של אוכלוסיה מהעשירון העליון, בלי כחל וסרק, היא עושה חייל וה"ליין" הזה בזכותה פורח בכל ימות השבוע ובכל רחבי הארץ. עבורה מסתכמת העבודה בנוכחות פעילה 4 פעמים בשבוע ובניהול שוטף של הצוות כולל משכורות וסידור משמרות וגם בנושאי אבטחה.
פועל יוצא, משכורתה השבועית של אשת החייל שלנו, הסתכם בלמעלה מעשרת אלפים שקלים שהיו ניתנים לה במזומנים, בכל יום ראשון בהליך שדפק כמו שעון. ועם משכורת כזו גבוהה היא התחילה להתענג על האפשרויות הגלומות וקנתה בעבורנו בית ומשכנתא צמודה. וריהטה את הבית טיפ טופ ולמהדרין וקסם היצירה שלה הרקיע שחקים ומבלי משים היא השקיעה בשותפות בגן ילדים. וכך היא הייתה עובדת יותר שעות מאשר יש ביממה.
בבוקר עד אחר הצהריים היא גננת במשרה מלאה. ובערבים וכל הלילה עד השחרית היא אחראית לנהל את ה"ליין" שהוא זה אשר למעשה מממן את ההשקעה בגן הילדים שהרי זו שנה ראשונה ואין רווחים.
בקיצור לפני שנתיים בדיוק, היא עבדה כל ימות השבוע, הילדים היו איתי והיא מימנה מטפלת צמודה כל יום מהשעה ארבע אחר הצהריים ועד שמונה בערב. אני, בעווני הרב, עדיין הייתי שקוע באבל על הבן שנפל. אבל החלטתי לקום ולעשות מעשה.
ראשית חדלתי לקחת מן התרופות שקיבלתי במרשם. חלק מהתרופות כבר קניתי. ואחת מהן היה שמה "רטלין" שכסובל מהתסמונת, אני מקבל בצורה כרונית. אבל במעשה זה שלי. להפסיק לקחת "רטלין" נתן לאימא של הילדים שלי, לטעום מהפרי האסור.
רטלין למי שאיננו סובל מתסמונת הפרעת-קשב-ריכוז פועל כסם ממריץ בגוף. הוא מאפשר לעבוד שעות ארוכות בלי לחוש עייפות. ויש לו חיזוק חיובי עבור נשים. בתופעת לוואי שהיא חוסר תיאבון וזה מה שמתאים למי שדיאטה לו דרך חיים. והיא אישה כמו כל הנשים, הן בדיאטה שלוש פעמים בשבוע וחדשות לבקרים.
כך שהתחלתי לשים לב שהכדורים נעלמים. והגענו לעימות כשהיא אומרת לי שלזבל הם נזרקו. כדי שאני לא אתפתה לקחת. הרי אני רוצה להפסיק והיא עוזרת לי – היה צדק בדבריה ואני סילקתי את העניין ולא חשבתי עליו שוב, רק כאשר בהמשך הדרך הפסקתי לרכוש "רטאלין" ומצאתי את ה"חגיגת" או "חלום בלבן" בקפסולות כחולות לבנות או צהובות, שהיו מוטמנות בתוך ארנק קטנטן בתיק הכבד והעמוס עד עייפה של הגברת היפה.
תחילה היא אמרה שלו גלולות הרזיה. ואני שמכיר אותה יודע שזו אמת וודאית. תמיד היא דחפה לפה גלולות מסוגים שונים שרופאים עלומים רושמים כמרשם פלאים. לא חשדתי לשנייה אחת, בטחתי בה ללא סייגים. סמכתי עליה במאת האחוזים. ואני לא מגזים!
אלא מה? בחלוף החודשים היא נעלמה מהבית לטובת העבודה בשני מקומות יחדיו. ובין הזמנים הפנויים, היא רתמה עצמה ואת הילדים למסע קניות כל שבוע באלפי שקלים. והיא קנתה בטוב טעם נפלא ומתוך עיין מעולה לצפיית עתיד האופנה הבאה. היא לא הפסיקה לקנות רק מותגים, רק את העילית שבתכשיטים ובמיוחד אהבה עשרות זוגות של נעליים ורק מהפירמות המשובחות ולא פחות!
אכלנו פעמיים בשבוע במסעדות והזמנו המון אוכל טלפונית, היא עובדת, הילדים מטופלים, אני בבית אחראי על הניקיון והסדר וגם מבשל לפעמים. היא עובדת, קונה, אוכלת, ישנה, הרבה ישנה, מתחילה להיות ממש עייפה, קשה לעבוד גם כאן וגם שם ועוד להקדיש זמן לילדים, הם חשובים. ועם פרוץ העייפות היא וויתרה עלי ועל האינטימיות, לא היה לה זמן, כך נמרחה לה חצי שנה, היא בבית איתי והיא אימא של הילדים. יחד אנחנו אוכלים, מדברים, צוחקים, מתחבקים, אבל לאינטימיות אנחנו לא מגיעים. וכאן קמתי ועשיתי סקנדל לא קטן.
לא הבנתי למה מוותרים על האינטימיות איתי? מה לא בסדר איתי שאלתי את עצמי? האם אני מבאיש? לא! כי אנחנו מתחבקים ומתכרבלים יחדיו! אז מה לעזאזל נדפק כאן כאשר האינטימיות במהותה היחסים אינם נחשבים עבורה ולה הם לזרא נקודה!
מה שהיה היה, לאחר הסקנדל, היא ארזה את החפצים, לקחה את הילדים ועברה לכפר. אני נשארתי בבית מאחור, היא עדיין מקבלת גם את התגמולים שלי כאב שכול לחשבון הבנק שלה. והיא מקציבה לי כסף למחיה. חודש שלם ישבתי לבד כאשר החתונה של בכורי ממשמשת לקראתי ואני נטוש לבדי. המום ומוכה צער, לא מבין מה הביא את הגברת שהייתה לי. למצב שהיא תעזוב אותי לאנחות ככה ללא הסברים בלי הודעות. ככה היא החליטה ואני חייב לקבל. כאשר היא תבין למה היא נקטה את הצעד הזה. היא תסביר לי. כי היא בעצמה כך טענה, איננה יכולה להסביר לי.
מאות מכתבי אהבה שלחתי לה בחודש הזה, בכיתי, התחננתי, קראתי לה וירדתי על ברכי כדי שהרוח הרעה תסור ממני. ואכן יום בטרם כלולותיו של בני בכורי. השלמנו ועברתי לגור בכפר איתה ועם הילדים.
ומכאן מצאתי מה עומד מולי... והמשך יגיע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה