חזרתי עכשיו, אחרי שלוויתי את הבנות לבית הספר ואת התינוקנוק לגן, כמה שהוא עצוב הקטן, אני מרגיש את האומללות שלו, הוא מופנם, משהוא עובר עליו. נו... על מה אני מדבר, עובר עליו משבר קטן וזעיר, כאשר הוא "רוצה אבא" מהסים אותו בניחומים, מדחיקים לו את הכאב שיפנים שזה אמנם כואב אבל אמא החליטה שזה כאב הכרחי.
והבנות, לך תדע מה הנשמות הקטנות חשות בתוכן, געגועים וחיבוקים חמים קיבלתי ואני מרגיש את האהבה שלהן זורמת דרך הידיים הקטנות שלהן ועוברת אלי כישועת אדוניי, כמים צחים על פניי, אני נותן לעצמי לקבל, ולאגור את הכוח-הקטן-שניתן, לחזק אותי ככל שאוכל בתוכי. למצות עד תום את שהיה לי יום, יום.
מסרתי ושלחתי לך את המכתבים האחרונים. קצת מציקים לי המילים שרשמתי באחרון שבהם. אני פוחד עד מוות שהמילים שכתבתי יפרטו על הנימים הלא נכונים. ואני שחטאתי בכתיבתם, איענש בגללם, בגלל השקר שהעזתי לדמיין ולכתוב, או לחילופין האמת המבצבצת מבין השורות, תעלה את חמתך להשחית. ואת אשר יגורתי ממנו יגיע. את תכיני לי פגז קומפוט שיעלה אותי על טיל, אותי ואת הדמיון המופרז שלי.
דמיון, פנטזיה, חששות, אמת או שקר. לא חשוב מה, את תעשי חשבון. ותעריכי את המצב. כמו שברחת מכאן את יכולה לברוח לשם. אוצרת בתוכך טינה לא מוסברת לאישך. מחרישה בכוונה תחילה, כדי שהשדים יצאו ויחוללו סביבי מסכת של חזיונות שווא מלהטטים. באין מענה הם רוקדים עליי את אחרון פחדיי אותך לאבד. יפתי חמדתי, שימי לב אל המילים האלו בטובך:
גם בלעדייך אני אחיה. ואבא אהיה לילדים שלנו, בכול תנאי. ולרשותם אעמוד בכול מבוקשם. אני אהיה אבא, כג'וב, העבודה שלי תהייה להיות צד פעיל וכוח עזר מועיל למען הילדים שלי ולמענם אני אתן את נפשי. את יפתי היא האם האוהבת שלהם, כילד שחסרה לו אהבת אם. אני יודע שאת חשובה להם יותר ממני. לכן, אני לא מתכוון להפריע או לעמוד בדרכך, להפך הגמור ביותר. וזה יהיה לי כמטרה בחיים. מלבדך בי נשבעתי אני מתנזר מנשים, לא רק מנשים, אני גם מתנזר מעצמי. הנה לך יקירתי, מאז שעזבת אותי, לא נגעתי בעצמי, השמדתי בכוונה תחילה את כל הספרייה הכחולה, הן זאת שהייתה במחשב וגם כל הדיסקים הצרובים הלכו ללא שוב. וכאשר אין לי מול העיניים, אישה יפה כמוך לחשוק בה. ואין לי על מה להתחרמן במקומך. אני אפילו לא חושב על זה. זה הלך ואני לא חושב שזה ישוב. אני גם לא רוצה בחשק לצידי. אולי גם הסירוקסט עוזר ומדכא את החשק המיני. כך או אחרת. בי נשבעתי כי אחרייך לא תהייה לי אחרת, גם לא סתם כזהת, גם לא רק לידידות בצד. אני נשבע שלא אתקרב לשום אישה עד אחרית ימי, שתהייה לכבודי ערומה או לבושה.
גלגל"צ עדיין ברקע, אני לא מהין להעביר תחנה. אני מרגיש את ההרגשה הרעה עולה במורד הגרון ויורדת עם עוד שיר המלווה בזיכרון של דמותך. אני מנסה כמוך להרוג, או לפחות לפצוע את הלב, דיי אני אומר לו – זה נגמר! אתה יודע, אתה מרגיש איך הסוף מחניק, בלי בושה, זה סופי, אהבתך לאיש שהיה לצידך, אי שם קבורה לרצונך. לא אני שרצחתי את האהבה, אני ביקשתי אותה במטותא, לחשתי תשוקתי לאהבתך. ולצערי כוון שהיא לא הייתה כבר עמך. אבדתי!
את לא יכולת לסבול את המגע תחילה, אחר כך תיעבת שורה של חטאים קטנים הניתנים בקלות לתיקון. אבל סלידתך ממני, רק אספה ואיגדה את הטענות בליבה לכדי כתב אישום, המשתרע על עמודים רבים, שרק מאשימים, אבל בשום אופן לא מסבירים. עד כה, לא הסברת לי דבר אחד ממה ששאלתי. גם אם היא סתם דמיון מעופף. תשובה את צריכה להינתן, הייתי עמוד ועודני האבא לילדים שלנו. מגיע לי הסבר בזכות. ולא התעלמות מכוונת המלווים בהסברים שיש לך בכמויות אדירות מוכנות מראש לכל מצב ומצב בחיים שלך. יענו אין מצב שאת תתמודדי איתי על שאלות הבוערות בי ותניחי את דעתי. את דוחה בכך את הקץ. אני לא אמות. אני דווקא אחיה יותר, מתוך ידיעה, שאת היא החברה הכי טובה שלי. אני אסלח לך, אני אשכח לך הכול ומכל בלי סייגים. כי את הנעשה אין להשיב. את לא אומרת לי, זה סימן שהינך מסתירה ממני. אז בבקשה. דיי לחרוץ בי חריצים כואבים של חזיונות שווא. כי אם את יודעת שאצלך הרגש האמיתי איננו קיים. תני לי גם, בחברה טובה כאם לילדי, להתחיל מחדש. לא להתחיל עם אישה חדשה. אני רוצה את הוודאות הגמורה. כדי לשחרר את הנפש שלי הכלואה באהבתי לך. לתת לה דרור לחפש את האהבה שיש בי ולהעביר את מוקד הלהבה לילדים הנפלאים שלנו. כי אין אחרת אהובה. את חופשייה לעשות. תני לי את החופש שכבל אותי אלייך כעבד. והיה לך לזרא. שחררי את לבי שיחפש לאהוב את העתיד הקטן שנמצא איתך. הוא זה שאני צריך וחייב להתרכז בו. לכן, אנא אהובה יקרה אל תמשכי אותי באף. אינני ילד קטן, גם אם לפעמים אני מתנהג כקטן. אני לא טיפש, הרשימה השחורה שבה עברו לי החיים, חיזקה אותי, אז גם אם הרגישות הרבה שיש לי, יכולה להציג אותי כחלש. אני לא חלש. להפך. התמודדתי כל חיי מול משברים ויכולתי להם. אין שום סיבה שדווקא איתך אני לא אצליח להתמודד. להפך, אני יכול להתמודד טוב יותר ואהיה חסון, כי לנגד עיניי יעמדו ילדיי כאשר מחקתי תשוקותיי, ואני חפשי גם מחשקיי אלייך. כפי שתמיד רצית. נהייה קרובים זה לזה המגדלים עתיד קטן כדי שיהיה להם עתיד טוב מתמיד.
ומאוזר שאני כותב לך ומתמיד וממשיך לשלוח לך מילים, אני לא מתכוון להפסיק לרגע. תגידי לי את מתיי הם הופכים למעמסה רגשית שאיתה את מחליטה שלא מתמודדים? אז אני אולי אפסיק להרגיש שאני מציק לך. אני אדע שהמילים דורכות לך על היבלות. ואני אמתן את המילים האוהבות/כואבות/חושבות, למען לא אתיש אותך נפשית יותר ממה שכבר בעצמך עשית. סימנים אני לא רוצה להבין, ככה אני, זה שאת בוחרת לא לכתוב מילות חיבה כבר מספיקה לי כעובדה. אבל היא לא תחדור בי אם תסתירי ממני.
אז בשמה של הידידות שלנו וכל מה שעבר על שנינו, תזכי אותי לדעת מה עליי לעשות עם האהבה שיש לי אלייך, האם להתחיל לכבות אותה מהתשוקות ושאר השטויות. ולהעביר אותה למסלול של הורים לתינוק וילדות קטנות. הורים טובים גם אם הם לא יחד. הורים שיעשו כל שניתן על הדעת למען שיתוף פעולה בעבור שלילדים תהייה תהילה. והם לא יחסרו ממני וגם לא ממך. הם יקבלו את האהבה שהייתה אצורה בי בשבילך ובכך יחד עם האהבה שלך אליהם, חוסנם יעלה בהתאם. כאשר גם אני וגם את לא מערבים יחד זוגיות עם הורות. ככה נעשה בהפרדה גמורה, אם אהבתך כבר אליי כבויה.
עד כאן לעת עתה ובזה הזמן.
מאחד שהיה שלך....
והבנות, לך תדע מה הנשמות הקטנות חשות בתוכן, געגועים וחיבוקים חמים קיבלתי ואני מרגיש את האהבה שלהן זורמת דרך הידיים הקטנות שלהן ועוברת אלי כישועת אדוניי, כמים צחים על פניי, אני נותן לעצמי לקבל, ולאגור את הכוח-הקטן-שניתן, לחזק אותי ככל שאוכל בתוכי. למצות עד תום את שהיה לי יום, יום.
מסרתי ושלחתי לך את המכתבים האחרונים. קצת מציקים לי המילים שרשמתי באחרון שבהם. אני פוחד עד מוות שהמילים שכתבתי יפרטו על הנימים הלא נכונים. ואני שחטאתי בכתיבתם, איענש בגללם, בגלל השקר שהעזתי לדמיין ולכתוב, או לחילופין האמת המבצבצת מבין השורות, תעלה את חמתך להשחית. ואת אשר יגורתי ממנו יגיע. את תכיני לי פגז קומפוט שיעלה אותי על טיל, אותי ואת הדמיון המופרז שלי.
דמיון, פנטזיה, חששות, אמת או שקר. לא חשוב מה, את תעשי חשבון. ותעריכי את המצב. כמו שברחת מכאן את יכולה לברוח לשם. אוצרת בתוכך טינה לא מוסברת לאישך. מחרישה בכוונה תחילה, כדי שהשדים יצאו ויחוללו סביבי מסכת של חזיונות שווא מלהטטים. באין מענה הם רוקדים עליי את אחרון פחדיי אותך לאבד. יפתי חמדתי, שימי לב אל המילים האלו בטובך:
גם בלעדייך אני אחיה. ואבא אהיה לילדים שלנו, בכול תנאי. ולרשותם אעמוד בכול מבוקשם. אני אהיה אבא, כג'וב, העבודה שלי תהייה להיות צד פעיל וכוח עזר מועיל למען הילדים שלי ולמענם אני אתן את נפשי. את יפתי היא האם האוהבת שלהם, כילד שחסרה לו אהבת אם. אני יודע שאת חשובה להם יותר ממני. לכן, אני לא מתכוון להפריע או לעמוד בדרכך, להפך הגמור ביותר. וזה יהיה לי כמטרה בחיים. מלבדך בי נשבעתי אני מתנזר מנשים, לא רק מנשים, אני גם מתנזר מעצמי. הנה לך יקירתי, מאז שעזבת אותי, לא נגעתי בעצמי, השמדתי בכוונה תחילה את כל הספרייה הכחולה, הן זאת שהייתה במחשב וגם כל הדיסקים הצרובים הלכו ללא שוב. וכאשר אין לי מול העיניים, אישה יפה כמוך לחשוק בה. ואין לי על מה להתחרמן במקומך. אני אפילו לא חושב על זה. זה הלך ואני לא חושב שזה ישוב. אני גם לא רוצה בחשק לצידי. אולי גם הסירוקסט עוזר ומדכא את החשק המיני. כך או אחרת. בי נשבעתי כי אחרייך לא תהייה לי אחרת, גם לא סתם כזהת, גם לא רק לידידות בצד. אני נשבע שלא אתקרב לשום אישה עד אחרית ימי, שתהייה לכבודי ערומה או לבושה.
גלגל"צ עדיין ברקע, אני לא מהין להעביר תחנה. אני מרגיש את ההרגשה הרעה עולה במורד הגרון ויורדת עם עוד שיר המלווה בזיכרון של דמותך. אני מנסה כמוך להרוג, או לפחות לפצוע את הלב, דיי אני אומר לו – זה נגמר! אתה יודע, אתה מרגיש איך הסוף מחניק, בלי בושה, זה סופי, אהבתך לאיש שהיה לצידך, אי שם קבורה לרצונך. לא אני שרצחתי את האהבה, אני ביקשתי אותה במטותא, לחשתי תשוקתי לאהבתך. ולצערי כוון שהיא לא הייתה כבר עמך. אבדתי!
את לא יכולת לסבול את המגע תחילה, אחר כך תיעבת שורה של חטאים קטנים הניתנים בקלות לתיקון. אבל סלידתך ממני, רק אספה ואיגדה את הטענות בליבה לכדי כתב אישום, המשתרע על עמודים רבים, שרק מאשימים, אבל בשום אופן לא מסבירים. עד כה, לא הסברת לי דבר אחד ממה ששאלתי. גם אם היא סתם דמיון מעופף. תשובה את צריכה להינתן, הייתי עמוד ועודני האבא לילדים שלנו. מגיע לי הסבר בזכות. ולא התעלמות מכוונת המלווים בהסברים שיש לך בכמויות אדירות מוכנות מראש לכל מצב ומצב בחיים שלך. יענו אין מצב שאת תתמודדי איתי על שאלות הבוערות בי ותניחי את דעתי. את דוחה בכך את הקץ. אני לא אמות. אני דווקא אחיה יותר, מתוך ידיעה, שאת היא החברה הכי טובה שלי. אני אסלח לך, אני אשכח לך הכול ומכל בלי סייגים. כי את הנעשה אין להשיב. את לא אומרת לי, זה סימן שהינך מסתירה ממני. אז בבקשה. דיי לחרוץ בי חריצים כואבים של חזיונות שווא. כי אם את יודעת שאצלך הרגש האמיתי איננו קיים. תני לי גם, בחברה טובה כאם לילדי, להתחיל מחדש. לא להתחיל עם אישה חדשה. אני רוצה את הוודאות הגמורה. כדי לשחרר את הנפש שלי הכלואה באהבתי לך. לתת לה דרור לחפש את האהבה שיש בי ולהעביר את מוקד הלהבה לילדים הנפלאים שלנו. כי אין אחרת אהובה. את חופשייה לעשות. תני לי את החופש שכבל אותי אלייך כעבד. והיה לך לזרא. שחררי את לבי שיחפש לאהוב את העתיד הקטן שנמצא איתך. הוא זה שאני צריך וחייב להתרכז בו. לכן, אנא אהובה יקרה אל תמשכי אותי באף. אינני ילד קטן, גם אם לפעמים אני מתנהג כקטן. אני לא טיפש, הרשימה השחורה שבה עברו לי החיים, חיזקה אותי, אז גם אם הרגישות הרבה שיש לי, יכולה להציג אותי כחלש. אני לא חלש. להפך. התמודדתי כל חיי מול משברים ויכולתי להם. אין שום סיבה שדווקא איתך אני לא אצליח להתמודד. להפך, אני יכול להתמודד טוב יותר ואהיה חסון, כי לנגד עיניי יעמדו ילדיי כאשר מחקתי תשוקותיי, ואני חפשי גם מחשקיי אלייך. כפי שתמיד רצית. נהייה קרובים זה לזה המגדלים עתיד קטן כדי שיהיה להם עתיד טוב מתמיד.
ומאוזר שאני כותב לך ומתמיד וממשיך לשלוח לך מילים, אני לא מתכוון להפסיק לרגע. תגידי לי את מתיי הם הופכים למעמסה רגשית שאיתה את מחליטה שלא מתמודדים? אז אני אולי אפסיק להרגיש שאני מציק לך. אני אדע שהמילים דורכות לך על היבלות. ואני אמתן את המילים האוהבות/כואבות/חושבות, למען לא אתיש אותך נפשית יותר ממה שכבר בעצמך עשית. סימנים אני לא רוצה להבין, ככה אני, זה שאת בוחרת לא לכתוב מילות חיבה כבר מספיקה לי כעובדה. אבל היא לא תחדור בי אם תסתירי ממני.
אז בשמה של הידידות שלנו וכל מה שעבר על שנינו, תזכי אותי לדעת מה עליי לעשות עם האהבה שיש לי אלייך, האם להתחיל לכבות אותה מהתשוקות ושאר השטויות. ולהעביר אותה למסלול של הורים לתינוק וילדות קטנות. הורים טובים גם אם הם לא יחד. הורים שיעשו כל שניתן על הדעת למען שיתוף פעולה בעבור שלילדים תהייה תהילה. והם לא יחסרו ממני וגם לא ממך. הם יקבלו את האהבה שהייתה אצורה בי בשבילך ובכך יחד עם האהבה שלך אליהם, חוסנם יעלה בהתאם. כאשר גם אני וגם את לא מערבים יחד זוגיות עם הורות. ככה נעשה בהפרדה גמורה, אם אהבתך כבר אליי כבויה.
עד כאן לעת עתה ובזה הזמן.
מאחד שהיה שלך....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה