האם יש הבדל כאשר הרגש מת וכול עצם קיומך עלי אדמות לא שווה פרטה בעבור אף נפש חיה. על חמישים שנותיי ותריסר שנים כמשפחה יחד עם משפחתך. את כל המשפחה שלי ביטלתי למעשה למענך. הם לא נתנו לי, לא כיבדו אותי והייתי הכבשה השחורה של המשפחה. ואת צדקת למעשה, מי הם שאשים עליהם. על כן אהובת חיי ואם ילדיי, הקדשתי את עצמי עבורך, גם אם אני "רעוע" נפשית הינך יודעת שהאשפוזים הללו נעשו לא למען אהיה בריא בתוכי, למען תכלית שליבה כספית, הצגה למעקלים בפעם השנייה ובראשונה איתך כאשר הקווקזים היו שותפים שלהם כאילו היינו כסף חייבים.
אין לך מושג כמה היית היום יפה בעיני, כל כך יפה שהרבה פעמים אני מגניב בך מבט ולבל מחסיר פעימה. ההתרחקות שלך ממני, והימנעות לגעת בי, חתכו בי כמו סכינים חדות. העצב ירד עלי, נפשי לא ידעה מנחה וצרה עליי במחשבות כואבות. את יופייך האלוהי כאן לצידי, אבל לא שלי, מרוחק ממני שומר דיסטאנס מתאים. ואיך שתסווי את הצעדים, הלב שלי והנפש הרגישה קולטים ובעצב מפנימים.
אני פותח ספר תהילים כמעט כל יום אני מבקש מהאלוהים האדירים שישלח בלבך סליחה וכפרה על כל המעשים הנלוזים שברשימתך מצוינים לפרטי הפרטים. מבקש ממנו שברוב חסדו ישכיח את מעשיי הרעים וייתן בליבך טיפת רחמים למי שעבר איתך כברת דרך ארוכה ולצערו בדיוק כשהזמנים שלנו עלו על הפסים הנכונים, שלומי נפל. והכול הסתחרר מסביבי, כשאת כובשת בסערה את העשייה, ולוקחת על הכתפיים הקטנות שלך את הבית. כשאת מרשה לי לשקוע בדיכאון כל כך ארוך. בלי לתת לי יד, או לדאוג לטיפול. הזנחת אותי וכאשר מזניחים אהובים הם דועכים לאט, הופכים לעמומים יותר ויותר, עד שמתעלמים מהם בכלל, כאשר לאחריו מגיע השלב של הקאתו החוצה בגלל שהוא נרקב בעצב, ומדוכה אהבה.
אין לך מושג כמה היית היום יפה בעיני, כל כך יפה שהרבה פעמים אני מגניב בך מבט ולבל מחסיר פעימה. ההתרחקות שלך ממני, והימנעות לגעת בי, חתכו בי כמו סכינים חדות. העצב ירד עלי, נפשי לא ידעה מנחה וצרה עליי במחשבות כואבות. את יופייך האלוהי כאן לצידי, אבל לא שלי, מרוחק ממני שומר דיסטאנס מתאים. ואיך שתסווי את הצעדים, הלב שלי והנפש הרגישה קולטים ובעצב מפנימים.
אני פותח ספר תהילים כמעט כל יום אני מבקש מהאלוהים האדירים שישלח בלבך סליחה וכפרה על כל המעשים הנלוזים שברשימתך מצוינים לפרטי הפרטים. מבקש ממנו שברוב חסדו ישכיח את מעשיי הרעים וייתן בליבך טיפת רחמים למי שעבר איתך כברת דרך ארוכה ולצערו בדיוק כשהזמנים שלנו עלו על הפסים הנכונים, שלומי נפל. והכול הסתחרר מסביבי, כשאת כובשת בסערה את העשייה, ולוקחת על הכתפיים הקטנות שלך את הבית. כשאת מרשה לי לשקוע בדיכאון כל כך ארוך. בלי לתת לי יד, או לדאוג לטיפול. הזנחת אותי וכאשר מזניחים אהובים הם דועכים לאט, הופכים לעמומים יותר ויותר, עד שמתעלמים מהם בכלל, כאשר לאחריו מגיע השלב של הקאתו החוצה בגלל שהוא נרקב בעצב, ומדוכה אהבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה